|
|
עמוד:130
הנטישה כשלעצמה מתועדת גם במקורות אחרים . הקרע עם הקהילה היוונית אורתודוכסית בירושלים גרם בוודאי ללחצים על הקהילה הארמנית שם , וככל הנראה לא הביא הכיבוש המוסלמי לשינוי ראדיקאלי במצבה . תחת השלטון המוסלמי סבלו הארמנים — כשאר הקהילות הנוצריות בירושלים — מהרדיפות ומעול המסים , אולם שלא כקהילות האחרות , חסרים היו חסות של גורמי חוץ . היוונים אורתודוכסים נשענו מעת לעת על סיוע של האימפריה הביזאנטית וזכו בייתרונות , בהיותם הקהילה הגדולה והחזקה ביותר בעיר . היעקוביטים והנסטוריאנים נשענו מעת לעת על סיוע והגנה מאת בני דתם המשרתים בשלטון או מקהילותיהם החזקות במרכזי השלטון בסוריה . במיסופוטאמיה ובמצרים . לעומת זאת , חסרה הקהילה הארמנית הקטנה בירושלים סיוע מארץ האם — שהתלבטה בקשייה שלה — או מקהילות מונופיסיטיות אחרות , שהיתה מובדלת מהן בשפתה ובתרבותה . כתוצאה מכך אמנם נמשכה הנוכחות הארמנית בירושלים תחת השלטון המוסלמי , אולם ממדיה והישגיה היו זעומים ביותר . צליינים ארמנים המשיכו לעלות לירושלים גם אחרי הכיבוש . בשנת 656 עלה לירושלים הנזיר מכיתהר , ( M ' chithar ) שהה בה כשנה , וחזר לאיזור אךסקס ( Arsax ) כשבידיו שרידי קדושה . שנים מספר לאחר מכן עלה משם לירושלים הנזיר יוסף . 158 אין בידינו עדויות מפורשות על צליינים ארמנים בירושלים במאות הבאות , אולם עדויות על המשך תנועת הצליינים הארמנים להר סיני בין המאה הד למאה הי"א 159 מביאות למסקנה , שמידה מסוימת של עלייה לרגל נתקיימה גם להבא , והיא שאפשרה את המשך קיומם של המנזרים הארמנים בירושלים . קשיים בתיארוך הממצאים הארכיאולוגיים הארמניים בעיר אינם מאפשרים להסיק מסקנות ברורות לגבי המבנים הקשורים בהם , אולם מהקוממוךטוךיום עולה בבירור , שבראשית המאה הט' שהו נזירים הךמיטים ארמנים על הר הזיתים , וכי מנזר יוהנס שעל הר הזיתים היה שייך לארמנים . הצמצום שחל במספר המנזרים והנזירים הארמנים בירושלים למן הכיבוש , תואם את המגמה הכללית בעיר ומעיד גם על חולשתה המיוחדת של הקהילה הארמנית . הטכסט ההיסטוריוגראפי הכלול ב'רשימת המנזרים של אנסטס וךך ? ט' מסביר ירידה זו בצעדי הדיכוי של השלטונות , בעול המסים הכבד , ובהריסתה של ארמניה , שגרמה להפסקת התמיכה של קהילת האם . הוא מונה חמישה עשר מנזרים ארמנים ברחבי ארץ ישראל ; בהר הזיתים , בבית לחם . על גדות הירדן , בעמק יזרעאל ובגליל , ויש מקום לקבל עדות זו כמשקפת את המציאות לאשורה במאות הח - ' הט . ' 'רשימת שבעים המנזרים , ' הכלולה באותו מקור , מציירת אף היא תמונה נכונה בעיקרה של המציאות , והיא מספרת על מנזרים ארמנים נטושים , הרוסים או מוחזקים בידי מוסלמים ובני קהילות נוצריות אחרות , אך היא כוללת גם יסודות דמיוניים ברורים . קהילה ארמנית מצומצמת זו המשיכה בפעילות תרבותית , שכללה בעיקר תרגומים משפות שונות לארמנית והעתקת ספרים . התרגומים הארמנים שימשו לעתים תכופות כמקור לתרגום לגיאורגית . כך היסטורי אותנטי ושכבה ניכרת של תוספות דמיוניות מאוחרות . למרות שמקור זה הנו המקור החשוב ביותר על מצב הארמנים בירושלים בזמן השלטון המוסלמי . טרם זכה למחקר של ממש . ספרו המקיף של סאנג'יאן : Communities in Syria under Ottoman Dominion , A . K . Sanjian , The Armenian Cambridge Mass . 1965 אינו מהימן בדרך כלל , בכל הנוגע לקהילה הארמנית בירושלים בתקופה הנדונה , ואינו מוסיף מאומה על המידע המחקרי ( המצומצם כשלעצמו , ( שהמחבר מביא במחקרו על אנסטס וךד פט . 58 י Review , XI ( 1896 ) , pp . 93-97 : n the Seventh Century' , The English Historical E . W . Brooks , 'An Armenian Visitor to Jerusalem Sinai , Cambridge Mass . 1982 , pp . 8-9 , 16 , 30-36 M . Stone , The Armenian / nscripuons from the [ 59
|
|