|
|
עמוד:89
צריכות להיערך בצנעה ובשקט , ואסור ללוותן בלפידים דרך מקומות מושבם של המוסלמים . איננו יודעים באיזו מידה חלו תקנות מעין אלו כירושלים ! על כל פנים ידוע לנו , שהיו מתקיימות תהלוכות בחוצות העיר , הן תהלוכת הפסחא הגדולה ( ראה עמ' ( 21 והן עליית היהודים אל הר הזיתים בהושענא רבה , וידוע שזו האחרונה נעשתה בפומבי ובקולניות ( ראה עמ' 145 ; 84 ואילך . ( במאה הט' נמסר על מעשי הריסה נרחבים של בתי תפילה של ך'מים . בשנת 807 החליט הארון אלךשיד להרוס את כל בתי התפילה של הכופרים , אך לא ברור באיזו מידה אמנם הוציאו לפועל גזירה זו . אפשר שהכוונה היתה לבתי תפילה שנבנו לאחר כיבושי המוסלמים , ובירושלים היה בוודאי בית כנסת הצפוי להריסה ( וכך גם בערים שיסדו המוסלמים , למשל בגדאד , או רמלה . ( בשנת 850 שוב נמסר על גזירה מאת מתובל , להרוס את כל בתי הפולחן החדשים של הכופרים , לתפוס לטובת המוסלמים את החלק העשירי של דירותיהם , להפוך למסגדים את הכנסיות ובתי הכנסת הראויים לשימוש , ומכל מקום לפנותם . אין לנו ידיעות האם , או באיזו מידה , הוציאו דברים אלה אל הפועל בירושלים . ידיעות ברורות על הרס בתי התפילה יש לנו מימיו של אלחאכם ( ראה עמ' . ( 21 על ההפרש הגדול שבין ההלכה המוסלמית ובין המציאות יעיד עצם הקיום של בית כנסת בירושלים — דבר המוכח היטב מכתבי הגניזה מן המאה הי"א — אף על פי שלא היה כה בית כנסת בימי הכיבוש , בשנת - ' . 638 האוטונומיה העדתית , כלומר הזכות לנהל את חיי הקהילה שלהם כרצונם ולהזדקק לבתי דיניהם הדנים על פי חוקי אבותיהם , היתה כלולה בין הלכות בני החסות , ונחשבה כמעט לדבר המובן מאליו . האוטונומיה באה לביטוי באופן מעשי ביחסים שבין השלטון המוסלמי לבין מנהיגי העדות בירושלים . תפקידי ממשל ההלכה המוסלמית לא הטילה הגבלות על העיסוקים הכלכליים של בני החסות . אדרבא , משהתבסס שלטונם היו המוסלמים מעוניינים כי אלה ימשיכו לעסוק במלאכותיהם . אך להעסקת ך'מים במישרות ציבוריות היתה בהלכה זו התנגדות ברורה . אמנם דבר זה איננו מנוסח במקורות הקדומים , מן הקראן ואילך , שבהם מצאנו את עקרונות ההלכה לגבי הך'מים בתחומים אחרים , אולם בעניין זה נתקבלה גישתו של הח'ליפה עמר כן אלח'טאב . מובן מאליו , שבתקופה הראשונה שלאחר הכיבוש נאלצו המוסלמים להמשיך ולהעסיק פקידים ששירתו בממשל הקודם , שהרי לא היו להם אנשים יי- סעיפי חופש הפולחן : אבן עסאכר , שם ; בלאך'רי , פתוח , עמ' ; 64 טברי , תאריח , ' ב , עמ' ; 1372 ראה פקודתו של עמר בן עבד אלעזיז , ( 720-717 ) הנזכרת לעיל , עמ' . 81 יש לשים לב שגם הביזאנטים החזיקו בהשקפה מעין זו כלפי היהודים , כפי שמוכיחה תקנה מן הקורפוס של יוסטיניאן , ראה אצל : . ( no . 83 ) Jews inthe Byzantine Empire , Athens 1939 , p . 145 J . Starr . The מותר להם לתקן , אבל אסור לבנות בתי כנסת חדשים ; השווה י' קרויס , 'התחוקה הנוצרית בדבר הסינגוגיך מלילה , ג-ד ( תש"י , ( עמ' . 77 גזירות הארון אלרשיד : טברי , תאריח , ' ג , עמ' ; 713 אבן אלאת'יר כאמל , ו , עמ ; 206 ' מתוכל : טברי , שם , עמ' ; 1390 אבן את'יר , שם , ז , עמ' . 52 על פקודת ההריסה של הארון אלרשיד נאמר , שהתייחסה לבתי התפילה אשר בערי הנמל . אשר למתוכל , הוא גזר גם להרוס את כתי הקברות של הכופרים . ראה עוד אצל אבו יוסף , עמ' : 141 בתקופת הכיבושים ציווה עמר בין השאר על אבו עבירה שלא יפריע לנוצרים לצאת עם צלביהם בפומבי בימי חגיהם , אבל רק מחוץ לעיר , ומבלי שיניפו דגלים .
|
|