|
|
עמוד:יא
פתח דבר מעטות הערים שתולדותיהן כה ארוכות , רבות פנים ורבות תהפוכות כירושלים . המחקר שלפנינו , על שני חלקיו , מקפל בתוכו תשע מאות מתוך אלפי השנים של תולדות העיר . החלק הראשון , המוגש בזה לציבור , כולל את תקופת השלטון המוסלמי הקדומה , עד ערב הכיבוש הצלבני ;( 1099-638 ) השני מסתיים בנפילת השלטון הממלוכי והשתלטות האימפריה העות'מאנית על ארץ ישראל ומצרים . ( 1516 ) התקופות הללו מקבילות למה שמכונה באירופה ימי הביניים . בתקופה בה מתמקד הכרך שלפנינו חלו בעיר שינויים מפליגים , אשר קבעו מתכונות חדשות לקיומה הפיסי . נשתנו קווי המתאר והביצורים , שכונות ורבעים שהיו מיושבים מאות בשנים נעזבו , ומערך חדש של ביצורים , חומות , מגדלים וחפירים , יצר מסגרות שנתמלאו במשך הזמן תוכן של חיים חדשים . הגרעין ההיסטורי העתיק של העיר , הוא 'עיר דויד , ' והגבעה הצפונית מערבית , היא 'הר ציון , ' לא היו עוד חלק מחלקי העיר לאורך כל התקופה כולה , ועיר דויד אף יצאה בתקופה זו מתחום העיר ולא חזרה אליו עוד . פני העיר , על קו החומות , השערים ומערך הרחובות , כפי שעוצבו בתקופה זו , קירבו אותה אל העיר שבתוך החומות הידועה בימינו . עם זה , רשת הרחובות , שיסודותיה מעוגנים עוד בסוף התקופה הביזאנטית , עמדה תדיר בפני אתגרים כלכליים ודמוגראפיים חדשים ומשתנים , ואף אתגרים דתיים שמצאו את ביטוים בבנייה מונומנטאלית חדשה . שינויים שלטוניים ודתיים יצרו מוקדי כוח חדשים ומרכזי משיכה שהשתנו מדור לדור . העמדות האסטראטגיות של הביצורים ועמדות המפתח הכלכליות הכתיבו את קריעת שערי העיר , שקשרו את העיר אל סביבתה הקרובה והרחוקה . מוקדים אלה כללו , דרך משל , את הר הבית , שחזר — אחרי מאוח שנות עזובה של השלטון הרומי והזנחה מכוונת של השלטון הביזאנטי — לשימוש כמרכז פולחן מוסלמי , בנוסף על מסגדים שבנו המוסלמים במקומות אחרים בעיר ; בתקופה הצלבנית נוסף מוקד כנסיית הקבר , ששוקמה על ידי הכובשים הנוצרים , ואלה עוד הרבו בבניין כנסיות , בתי תפילה ומנזרים .
|
|