|
|
עמוד:12
קרול פליישר פלדמן . עיקר עניינו של הפרויקט היה בנרטיב , הן כאורח מחשבה והן כביטוי להשקפת עולמה של תרבות . נרטיבים הם האמצעי העיקרי שלנו לבניית גרסה של עצמנו בעולם . התרבות מספקת לחברים בה באמצעות הנרטיב שלה מודלים של זהות ועצמיות . ( agency ) ההכרה במרכזיותו של הנרטיב מקורה לא בדיסציפלינה יחידה כלשהי אלא במפגש בין דיסציפלינות רבות : ספרותית , חברתית אנתרופולוגית , בלשנית , היסטורית , פסיכולוגית , אפילו מחשובית . מפגש זה נתפס בעיניי כעובדת חיים , לא רק במחקרי הנרטיב שערכנו אלא במחקרים חינוכיים באופן כללי . בהתחשב בעבודה המחקרית החדשה ובמאמץ הרב שהושקע מאז המהפכה הקוגניטיבית - האם אנו מסוגלים יותר כיום לשפר את חינוכם של ילדים הסובלים מאסונות העוני , ההפליה והניכור ? האם פיתחנו כיוונים מבטיחים כלשהם בשאלה כיצד לארגן את תרבות בתי הספר בדרכים שיסייעו לילדים בתחילת דרכם ? מה נדרש כדי ליצור תרבות בית ספר תומכת שתכשיר צעירים בצורה יעילה להשתמש במשאבים ובהזדמנויות של התרבות בכללה ? מובן שאין בנמצא תשובות שהצלחתן מובטחת ; אך ישנם , קרוב לוודאי , רמזים מבטיחים המעודדים מאמצים רציניים . אחד הרמזים המבטיחים ביותר כרוך בניסויים בבתי ספר שבנו "תרבויות של למידה הדדית . " תרבויות כיתה אלה מאורגנות כמודל לדרכים שבהן היה על התרבות הרחבה יותר לפעול אילו הייתה במיטבה ובמלוא אונה , ואילו הייתה מתרכזת במשימת החינוך . יש בהן שיתוף הדדי בידע וברעיונות , סיוע הדדי בהשתלטות על חומר , בחלוקת עבודה ובחילופי תפקידים , והזדמנות לרפלקסיה על פעילויות הקבוצה . זוהי גרסה אפשרית אחת ל"תרבות במיטבה . " בית הספר נתפס הן כפעילות מנטלית משותפת והן כאמצעי לרכישת ידע וכישורים . המורה הוא המאפשר , ראשון בין שווים . זהו רק ניסוי מוצלח אחד , וישנם נוספים . אולם , האם כל זה "מציאותי ? " בהתחשב בלחצים שבתי ספר פועלים בהם , כלום אפשר באמת לממש אידאלים כגון קהילות של הדדיות , או שזוהי אוטופיה חינוכית ? איננו עוסקים באוטופיה . איש אינו מטיל ספק באילוצים רבי העוצמה שבתי הספר עומדים בפניהם . אמנם הם אינם חופשיים אפילו לנסות את כל מה שעשוי לעזור , אך גם אין הם סוכנים אוטומטיים של הסטטוס
|
|