|
|
עמוד:7
פתח דבר אני מודה להוצאת הספריה הציונית , ליד יצחק בן צבי ולמרכז למורשת בן גוריון על תרגומו והוצאתו לאור של ספר זה , אשר פורסם לראשונה בארצות הברית ב . 1991 הספר המקורי היה מבוסס על עבודת דוקטורט שהושלמה בשנת . 1987 לפיכך ספר זה הוא במידה רבה בן למעלה מעשור , תוצר של תקופה בה החלה להתפתח ה"היסטוריה החדשה , " שקראה תיגר על המוסכמות המקובלות לגבי מקורם והתפתחותם של היישוב ומדינת ישראל . כפי שיראה הקורא , ספר זה מציע חלק ניכר מהחידושים המתודולוגיים והתוכניים של ההיסטוריה החדשה אך בה בעת , אני מקווה , נמנע ממספר מכשולים שבפניהם עלולה לעמוד הספרות היותר חדשה על ההיסטוריה של היישוב . ההיסטוריה החדשה נבדלת מההיסטוריוגרפיה הישנה של היישוב במספר דרכים . ראשית , היא מחליפה פרספקטיבה מוגבלת בקוסמופוליטיות . בעוד שעד שנות השמונים של המאה הנוכחית , נכתבה ההיסטוריה של היישוב במלואה בידי ישראלים ולמענם , הרי שהספרות החדשה יותר נכתבת במידה גוברת והולכת בידי ישראלים בעלי ניסיון והשכלה רחבים מחוץ לישראל או בידי לא ישראלים . יתרה מזו , הספרות הפכה יותר בין תחומית באיכותה , ונכתבה בידי סוציולוגים כמו גם היסטוריונים . איכות קוסמופוליטית זו משתקפת ותורמת להבדל המשמעותי השני בינה ובין הספרות שקדמה לה : ראיית היישוב כיישות ייחודית התחלפה בגישות השוואתיות וקונטקסטואליות המקשרות את הפרוייקטים הציוניים עם צורות שונות של קולוניאליזם אירופי של סוף המאה או של בניית אומה בעולם השלישי במאה העשרים . השקפה רחבה זו אחראית במידה מסוימת לאפיון השלישי והחשוב ביותר של ההיסטוריה החדשה : העניין התדיר שלה בתיאור אלימות או מעשי כפייה בידי ההנהגה הפוליטית של היישוב / המדינה , ובהצגת מעשי כפייה אלה כחד צדדיים , ולפחות בראייה לאחור— כבלתי מוצדקים . הבסיס לשלוש התכונות הללו הוא דחייה של האידאולוגיה הציונית הקלאסית שקידמה , על פיהן , ראייה היסטורית צרת אופק , ואשר בהציבה קשר אינטימי בין ההיסטוריון לנושא עבודתו , הפכה שיפוט אובייקטיבי לבלתי אפשרי . כמובן , הגישות ההשוואתיות , הקוסמופוליטיות והבין תחומיות של ההיסטוריה
|
|