|
|
עמוד:13b
" שירי שבח " לנותני חסותם , ברוממם בלשון גוזמאות קיצונית את מידותיהם הנעלות - חכמתם , כושר מנהיגותם ובעיקר את נדיבותם . ב " קינות * על המתים ביכו את גודל האסון , זעקו מהשכול והיתמות , התלוננו על אור יום ~ trltft 11 - על הגורל האכזר הבוחר בטובים כמטרה למהלומותיו ועל המוות המכלה את מבחר האנשים . אבל לא רק את שבחי פטרוניהם שרו משוררי ספרד . ב " שירי התפארותי , כמבקשים להתנשא על כל בני דורם , שיבחו את עצמם , בעיקר את כישרונם כמשוררים ואת שייטתם בכל מסתרי * החכמה * . את יריביהם , מתנגדיהם ובעיקר את מבקריהם גינו ב " שירי נאצה " תוקפניים שלא מאסו בחרפות ובדברי לעג ארסיים . על מצוקותיהם בחולי , בבדידות , בתחויטת נבגדות ביחסיהם החברתיים כתבו " שירי תלונה " . ב " שירי חיטק " כתבו על מנעמי האהבה ובעיקר על ייסוריה , על עצמת תשוקתו המעונה של החושק ואכזריות סרבנותה של הדמות הנח ' טקת , של הצבי - העלם היפה , או הצבייה - העלמה היפיפיה . רוח תאבת תענוגות מאפיינת את " שירי היין " הצבעוניים , את תיאור המ ' טקה המ ' טמח לבב אנוש ואת תיאור המשתאות בגנים הפורחים , שכמו נענים בחדווה לצוו " אכול ושתה " גם אם מנמקים אותו בקול רפה ב " כי מחר נמות " . לעומתם שירי הגות קודרים , בעיקר מסוג " שירי הפרישות * , שללו את העולם הזה שלילה מוחלטת , ביקשו לנדותו ולהתנתק ממנו , כפו על האדם את זיכרון מותו , מילאו את החלל בקולם של הקברים ומתיהם , ובקירבה רבה לשירה דתית הטיפו לפנייה לאלהים ולעולם הבא . לפי ההשקפה שרווחה בתקופה הנדונה , המשורר לא היה אמור לבטא את רגשותיו " האמיתיים " ולחשוף את סתרי ליבו ומעמקיו . היה עליו לעצב את נושאו בנאמנות לדרכי סוגתו , לעטרו ברשת צפופה של " קישוטים " בסגנון ה " בדיע " , לארגן ל ' טלימות הרמונית את כל חלקיו המשניים , לעשותו מרטלם בברק לשונו , מדוייק במשקלו ובחריזתו , ולהעניק לו איכויות אסתטיות מעולות . לרשות המשורר עמד מאגר של " חומרים קונבנציונאליים " - מוטיבים וצורות לשוניות שאיפיינו כל אחת מסוגות - השיר המקובלות . כך , למשל , צוירה הנדיבות בדימויים של מים , את ידי הנדיב דימו לעננים , את תרומותיו לגשם נדבות , לנהר גועש בגליו , לים רחב ידיים ; היין האדום בכוסות הזכוכית השקופות היה אש בתוך קרח או אבן האודם היקרה בבדולח ; פני הדמות החשוקה בעטרת השיער השחור זרחו כירח או כשמש בשחור הלילה , עיניה ירו חצים ממיתים , שפתיה אדמו מדם קרבנותיה , ועוד כיו " ב . מבחנו של המשורר היה בליטוש הניב השגור , בניסוח חדשני
|
|