|
|
עמוד:7
הציוני במובן של קיבוץ גלויות , של קליטת המוני יהודים הנתונים במצוקה . על כן , בפעם הראשונה בתולדות הציונות היא העמידה תשובה למצוקה היהודית : לפליטי השואה , שאיש לא חפץ בהם ; ליהודי עיראק , החרדים לנוכח גל הלאומנות הערבית הגואה , וליהודי צפון אפריקה , שחששו לגורלם עם ראשית הנסיגה הצרפתית מארצות אלו . ההמונים אשר הגיעו אל חופי הארץ נקלטו בעיר במגזר העירוני . אפשר לחלק את ההתיישבות העירונית לשלושה סוגים : ההתיישבות בערים שכבר היתה בהם אוכלוסיה יהודית גדולה לפני קום המדינה , כגון שלוש הערים הגדולות ; ההתיישבות בערים שאוכלוסיהן הערבים פינו אותן ; ועיירות הפיתוח , אשר הוקמו כחלק ממפעל ההתיישבות ובהמשכו . כמה עיירות פיתוח הוקמו כיישובים עירוניים , שתפקידם להעניק שירותים לסביבה החקלאית , כמו קרית גת בדרום וקרית שמונה כצפון ; והיו עיירות שנועדו להיות ראש חץ להתיישבות כאזורים שוממים , כגון דימונה , ירוחם ואילת . מכאן שאחרי קום המדינה נוספו להתיישבות הוותיקה — למושבות , לקיבוצים ולמושבים , שהיה להם תפקיד לאומי ביישוב גבולות ובמילוי חללים גיאוגראפיים בארץ — גם עיירות הפיתוח . עיירות הפיתוח הפכו אפוא לזרוע ההתיישבותית הלאומית של המדיניות הציונית אחרי קום המדינה , ובזה היתה תרומתה הייחודית של עלייה המונית זו . בצד עיירות הפיתוח תרמה העלייה ההמונית גם להתיישבות החקלאית . בשנותיה הראשונות של המדינה הוקמו שלוש מאות יישובים חקלאיים , שאף הם מילאו חללים גיאוגראפיים והבטיחו את גבולות המדינה , ומהם כשני שלישים מושבי עובדים שמיישביהם היו עולים חדשים . במובן הכמותי , מבחינת גודל האוכלוסיה היהודית בארץ ומספר היישובים החקלאיים , היתה התוספת של ארבע השנים הראשונות לקיום המדינה שווה למה שהושג בשישים וחמש שנות ההתיישבות הציונית בין השנים . 1947-1882 עם העלייה ההמונית הפך מפעל ההתיישבות הציונית כארץ ישראל לאחד הגדולים והמורכבים מבין מפעלי ההתיישבות בעולם בתקופה מקבילה . לדוגמה , במאה התשע עשרה ניסתה גרמניה ליישב אזרחים משלה במושבותיה באפריקה . למרות מאמצים כבירים , לא הצליחה ליישב אלא עשרים אלף גרמנים במשך תקופה של עשרים שנות התיישבות . יפאן התכוונה ליישב במנג'וריה מאה אלף משפחות של איכרים יפאניים במשך עשר השנים הראשונות , כהתחלה למפעל התיישבות רחב ממדים . בסופו של דבר התיישבו שם בסך הכל מאה אלף איש . הניסיון האיטלקי להתיישב בצפון אפריקה נמשך חמישים שנה , ובסיומו ישבו שם מאתיים וחמישים אלף איטלקים . הישגים צנועים אלה בולטים על רקע התנאים המסייעים הנוחים . שטחי האדמה הגדולים , הקרקע החקלאית הזולה , אוצרות הטבע , ובראש וראשונה הסיוע של מעצמת האם שהיו לה אינטרסים אימפריאליים אסטראטגיים באזורי התיישבות אלה . רק מפעל התיישבות אחד עלה בהיקפו על זה של הציונות , והוא חילופי האוכלוסין בין תורכיה ליוון לאחר מלחמת העולם הראשונה 1 אולם אף על פי ששם החליפו את מקום מגוריהם כמיליון ושבע מאות אלף בני אדם , הרי שלא כמו בארץ ישראל , הללו נספגו כתאיה של החברה הלאומית הקיימת , ולא עמדה בפניהם המשימה לכנות חברה חדשה מן המסד ועד הטפחות , תוך התגברות על המכשולים שהציבה הממשלה הבריטית השלטת בארץ ומאבק מזוין ממושך עם הרוב הערבי ותוך כדי איומי מלחמה מתמידים מאז קום המדינה .
|
|