|
|
עמוד:6
של העובדים העבריים כארץ ישראל — אשר הפך לעמוד השדרה של המערכת הפוליטית והחברתית בישראל י וארגון 'ההגנה , ' שאומץ בידי ההסתדרות והיה לכוח המגן של היישוב היהודי . בתקופה זו זכתה גם ההתיישבות השיתופית לצורותיה — הקיבוץ , הקבוצה ומושב העובדים — לתנופה גדולה , כשהיא הופכת לזרוע המבצעת של המדיניות הלאומית הקונסטרוקטיבית של ההסתדרות הציונית . התיישבות זו היא שתרמה את תרומתה הגדולה לא רק לייחודה של החברה היהודית בארץ , אלא גם קבעה במידה רבה את גבולותיה של מדינת ישראל בשנת . 1948 העליות המאוחרות — המבססות — הרביעית , ( 1931-1924 ) החמישית ( 1939-1932 ) והשישית ( 1952-1948 ) הצטיינו קודם כל באופין ההמוני . בעלייה הרביעית עלו כשמונים אלף עולים , כלומר לא רחוק ממספר היהודים שעלו בשלוש העליות הקודמות . העלייה החמישית היתה גדולה בהיקפה פי שלושה מן העלייה הרביעית , ואילו העלייה ההמונית שאחרי קום המדינה שוב היתה גדולה כמעט פי שלושה מן העלייה החמישית . אופיה ההמוני של עלייה זו מובלט עוד יותר בריכוזה בשנים מסוימות . בשנת 1925 עלו 34 אלף יהודים , כשליש מכלל יהודי הארץ באותה שנה . בשנת 1935 עלו כ 65 אלף , כרבע מכלל התושבים היהודים , ואילו במשך ארבע שנותיה הראשונות של המדינה , בין 1948 ל 1952 הוכפלה האוכלוסיה היהודית — מלמעלה משש מאות אלף לקרוב למיליון וארבע מאות אלף . כמות זו במובנה היחסי והמוחלט היתה לה גם משמעות איכותית . היא הפכה קהילה יהודית לישות לאומית , שהיתה למדינה בעלת רוב יהודי מוצק . כתקופת העליות ההמוניות התבססה ההתיישבות החקלאית לכל צורותיה בכל שטחי ארץ ישראל ; צמחה במהירות החברה העירונית והתפתחו בה המסחר , המלאכה , התעשייה והשירותים . העלייה הרביעית תרמה לגידולה של תל אביב , ואילו העלייה החמישית הביאה עמה הרבה מתרבות המערב . מבין העליות ההמוניות בלטה העלייה בשנותיה הראשונות של המדינה בהיקפה הכמותי , באופיה העממי ובגיוונה התרבותי . כל זאת על רקע תנאים מדיניים וחברתיים שונים מאלה שקידמו את פניהן של העליות הקודמות . עם הקמת המדינה בחלקה הגדול של ארץ ישראל , חל שינוי מהותי באפשרויותיה של הציונות לבנות את ביתה הלאומי . שהרי עם חידושה של הממלכתיות היהודית השיגה הציונות לא רק את הריבונות הלאומית המיוחלת , אלא גם את הפיקוח המוחלט על מפעל הבנייה המקווה . במשך שנות המנדאט , בזמן שלטון בריטניה בארץ , התנהל מאבק קשה ורצוף כין התנועה הציונית לבין הממשלה , על היקף העלייה והאפשרות לרכישת קרקעות . מעתה ואילך היו השליטה על העלייה והבעלות על הקרקעות נתונות בידי המוסדות הלאומיים היהודיים . נוסף על כך , ובשונה מן התקופה הקודמת , כתוצאה מן המלחמה , בגלל האסון שירד על העם היהודי ועקב הקמת המדינה , נמצאו כידי המוסדות הלאומיים אמצעים כספיים שטרם נודעו כמותם , ואשר באו בעיקר מתרומות העם היהודי וכן מכספי השילומים מגרמניה והלוואות מממשלת ארצות הברית . העלייה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה היתה קודם כל הגשמת הרעיון
|
|