|
|
עמוד:5
אלפים ביפו . החברה העירונית , ביודעין ושלא ביודעין , היתה לעורף מסייע להתיישבות במושבות . בעלייה הראשונה הונחו גם היסודות לחינוך העברי , כלומר הוקמו בתי ספר ששפת ההוראה בהם היתה עברית , ודבר זה הוא מן ההישגים המובהקים והבלתי נתונים למחלוקת של הציונות . העלייה השנייה ( דצמבר — ( 1914-1903 הציבה כמה תקדימים חברתיים , אשר השפיעו השפעה מכרעת על גורלו של היישוב היהודי בארץ ישראל . החלק הפעיל בקרב העולים בתקופה זו — הן חבורות הצעירים אשר יסדו את תנועת הפועלים היהודית בארץ וזרעו את גרעיני ההתיישבות השיתופית , שדגניה היתה לסמלה . הם יצרו את כוח המגן העברי — אגודת 'השומר , ' שבהמשכה באו 'ההגנה' וצה"ל . כמו כן הניחו את היסוד לדמוקראטיה הפוליטית היישובית , שהועברה למדינת ישראל , בהקימם מערכת מפלגות , אגודות פועלים , ועיתונות מפלגתית פוליטית . בתקופה זו נוצר גם האתוס של תפקיד בני הנוער בבניין החברה היהודית בארץ — על ידי ההגשמה העצמית במעשה הלאומי , אתוס שירשוהו בתקופה שלאחר מכן תנועות הנוער הארצישראליות . בתקופת העלייה השלישית ( 1923-1919 ) נוצקה המערכת הארגונית , החברתית והפוליטית של היישוב היהודי , על ארבעת מעגליה : מוסדות התנועה הציונית , אשר בתוקף המנדאט הבריטי זכתה למעמד חוקי בארץ ישראל כמייצגת האינטרס של העם היהודי בעולם ; מוסדות היישוב או 'כנסת ישראל' שהפכו , למעשה , ציבור חסר הנהגה מרכזית לארגון לאומי אוטונומי ; הארגון של תנועת הפועלים — ההסתדרות הכללית חלוצות מהעלייה השנייה , ראשון לעיון 1910 —
|
|