|
|
עמוד:12
אקלים ים תיכוני במרכזה ובצפונה לעומת אקלים מדברי בדרומה ; קיומו של פיתוח דל בהריה לעומת מערך יישובי צפוף ברצועת החוף ; קיומה של מורשת היסטורית בארץ עתיקה לעומת הצורך בפיתוח טכנלוגי ומודרניזציה ; הימצאותו של יישוב ותיק ומסורתי מול עליה חדשה והמונית ; נתוני טבע כבסיס לתכנון לעומת גבולות מדינה מלאכותיים ושרירותיים ; הרצון להתפתחות מתקדמת ברמה אירופיאית מול הימצאותה במרחב מזרח תיכוני ; השאיפה ליצירה ולבניין לעומת העוני והמחסור במקורות גלם וקרקע ; קיומם של יישובים קטנים ומרכזים עירוניים בלתי מפותחים לעומת הצורך בבניית ערים גדולות בעבור האוכלוסיה הגדלה . ניתן לומר , שמצבים מנוגדים אלה , נוסף על רבים אחרים מן התחום הכלכלי והפוליטי , שימשו אתגר ממדריגה ראשונה למתכננים . עמדה אז בפניהם המשימה החשובה של בניית מדינה ושיקומו של עם , תוך כדי יצירת יש מאין , בתנופה חזקה ובזמן קצר יחסית , על רקע של צרכים ולחץ ההווה . תכנון לאומי כאמצעי לפיתוח ואכן , בתכנון לאומי הוחל מיד עם הקמתה של המדינה . לנוכח הנסיבות וקצב ההתרחשויות בישראל לא יכולה היתה המדינה להרשות לעצמה דחיות רבות בפעולות הפיתוח , ועל כן קבעה יעדים ומגמות , ששימשו למתכננים כהנחיה להכנת תוכניות . הממשלה הנחתה עקרונות בקליטת כל יהודי העולה לישראל , שמירה על קרקע חקלאית ומניעת שימושה לצרכים בלתי חקלאיים , פיזור אוכלוסיה והכוונת התיישבות לאזורים דלילים , וכן עקרונות , כגון : מתן עדיפות כלכלית ליישובי הספר , שימור חוף הים כנכס לאומי , מתן עדיפות לפיתוחה הכלכלי של ירושלים , מתן קשר תחבורתי לכל יישובי הארץ , שמירת הנוף הטבעי והמורשת ההיסטורית , קידום התעשיה והתעסוקה בעיירות הפיתוח , יצירת מערך ערים במיבנה מידרגי וחיזוק מעמדו של היישוב הכפרי . עקרונות אלה היתוו , למעשה , את התכנון הלאומי במדינת ישראל מראשיתו , ובעקבותיהם הוכנו תוכניות והוחל בביצוע מפעלי שיכון וחרושת . בעשור הראשון של המדינה הונחו היסודות הארציים הכלליים של הפיתוח , כך שניתן לראות שנים אלה כתקופת התכנון הבסיסי של המדינה . התכנון הלאומי הפיסי התפתח מהר יותר מאשר התכנון הכלכלי והחברתי משום הצורך המיידי לבנות תשתית פיסית למדינה ולפתחה בערים חדשות ,
|
|