מסות סופרים ומשוררים

עמוד:330

הר . ' מאוד אהבתי את רצונו של רפאל שאשתמש במבטא האמיתי , הערבי , שהוא לא הכיר בעברית . הרי הח' הפכה בעברית לכ , ' והע' הפכה לא . ' הוא אמר תמיד , הרי אתם יכולים לדבר עברית אמיתית ומקורית יותר ממני , ולבטא אותה בדרך נכונה יותר ממני . שפה היא בעיני יצור חי ונושם . היא אינה רק מילים וכתמי דיו על הנייר , אינה רק עמודים של ספר . שפה היא יצור ענק , חי , יפה , חזק . יש בה גם מידה של כיעור אנושי בצד היופי . התחלתי לגלות את היסודות של העברית הקלאסית , שדמו מאוד ליסודות של הערבית הקלאסית . התחלתי ללמוד תנ"ך , פרקי אבות , תהלים , וגיליתי דברים משותפים רבים בין העברית לבין הערבית . גיליתי את הסגנון התנ"כי . אני חושב שזהו סגנון מקסים . יום יבוא והסגנון הזה ישוב להיות הסגנון האולטרהמודרני בכתיבה העברית . וכמו כן אני חושב שאין בשפה הערבית יצירה מודרנית יותר , מבחינת הסגנון , מן הקוראן . העניין הדתי לא העסיק אותי כאשר דובר בספרי הקודש , לא הקוראן ולא התנ"ך ולא הברית החדשה ולא הבודהיזם והאינקה . מה שעניין אותי הוא צורת הביטוי , ההתחכמות של לשון ונשמה . ספרי הקודש אומרים את הדברים בדרך שאינה לגמרי מפורשת , באמצעות רמזים , מטפורות , צללים של מילים וצלילים של אותיות . אהבתי את העברית לא דרך שפת העיתונות , וגם לא דרך השירה העברית המודרנית , אלא דווקא דרך ספרי הקודש , שיש בהם דברים נוגעים ללב , הנאמרים בחוכמה , בחן , ואפשר לומר שגם בעורמה . עורמה בשפה ובספרות אינה דבר שלילי , כי כוונתה אינה רעה . וכך עם הזמן הבחנתי בין שתי שפות עברית . האחת היא השפה העברית של השלטון , של הממשל הצבאי דאז , של המשרדים הממשלתיים . השפה הזאת נשמעה לי שפה קשה , יבשה , בלתי מקובלת . לצדה , ויחד איתה , גיליתי שפה עברית יפהפייה , מודרנית , חזקה ועשירה , ובאמצעות יצירות קלאסיות מאוד . כשאני מתייחס לשפה אני משתדל להתעלות מעל ומעבר לכל אלמנט פוליטי יומיומי . אני יודע היטב מה עוללו האנגלים והצרפתים לעולם הערבי , הרי הם עשו את חיי הערבים לגיהינום . אני לא יכול לשפוט את ביירון ושלי ושייקספיר ואת סארטר והוגו ורמבו או את ידידי לואי אראגון מבעד למדיניות של גנרל זה או אחר . אי אפשר לפסול את השפה הרוסית בגלל סטאלין או את הגרמנית בגלל היטלר . שפות אינן שייכות למדינות ולרודנים אלא למין האנושי כולו . אני חייב לשפה העברית תודה על שדרכה גיליתי אוצרות של עמים אחרים ושפות אחרות . את השירה היפנית קראתי לראשונה בעברית . קראתי את לורקה לראשונה בעברית , את ברכט . את מאה שנים של בדידות של מארקס , שהוא בעיני הנובליסט הגדול ביותר של המאה ה , 20– קראתי בעברית עוד לפני שהוא תורגם לערבית . אינני כותב שירה בעברית . יש לי אוצר מילים עבריות , ויכולת כתיבה מספקת לכתוב שירים , ואולי רומנים ומחזות בעברית . נדמה לי שאני יכול לעשות זאת ברמה די מכובדת , על פי הקריטריונים של הביקורת הקיימים בארץ , אבל עקרונית אינני עושה את זה . אני לא מאמין ביצירה שאינה נכתבת בשפת החלום , שהיא השפה הקדומה ביותר הנטבעת בילד . אני לא מאמין בכתיבה בשפה המבוססת על ידע נרכש . האלמנט המרכזי והחשוב ביותר ביצירה הוא הספונטניות של הביטוי . אם ילד הגדל בעברית חש כאב הוא יאמר מיד " איי . " אם אני חש כאב אני מיד אומר " אח . " הרוסי יגיד אולי " אוי , " האנגלי יאמר אולי " ואו . " כל אלה הם ביטויים יסודיים של תגובה ספונטנית ראשונית לכאב פתאומי . זו שפת החלום . זו שפת היצירה . על כן יהודים וערבים שגדלו בארץ מערבית יכתבו בשפת הארץ שגדלו בה . המשורר העדין ביותר , משורר האהבה בגרמנית , הוא היינריך היינה היהודי . ואיך אפשר להסביר את העוצמה של יאסין כתאב האלג'יראי שכתב צרפתית , או של ג ' ובראן ח ' ליל ג ' ובראן היוצר בארצות הברית , שהאנגלית שלו היתה סמיח אל-קאסם : שפה היא בעיני יצור חי ונושם . היא אינה רק מילים וכתמי-דיו על הנייר . שפה היא יצור ענק , יפה , חזק . גיליתי דברים משותפים רבים בין העברית לבין הערבית

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר