חייה הנמשכים של היידיש

עמוד:304

במחציתה השנייה של המאה להישגים אמנותיים ניכרים ביצירותיהם הסיפוריות והבימתיות של ש"י אברמוביץ' ( המכונה מנדלי מוכר–ספרים , על שם גיבורם הראשי של מרבית סיפוריו , ( י"י לינצקי ( מחבר הרומן הנער הפולני , הסאטירה המשכילית הפרועה והפופולרית ביותר שנכתבה במחצית השנייה של המאה , ( אברהם גולדפאדן , הדרמטורג ואבי תיאטרון היידיש המקצועי , המספרים הפופולריים שלום עליכם , מרדכי ספקטור ובסוף המאה גם י"ל פרץ . עיתונות יידית הופיעה במזרח אירופה בראשית שנות ה60– של המאה , ואילו תיאטרון היידיש המקצועי נוסד בשנות ה . 70– בעיה לשונית מרכזית שהתרבות הספרותית הזאת עמדה בפניה היתה בעיית הפיצול הדיאלקטולוגי והעדר שפה ספרותית תקנית . תחילה ניסו סופרים ועיתונאים להתגבר על בעיה זו , להתנתק משפת הדיבור וליצור שפת תרבות , באמצעות גירמ ן מחודש של היידיש ; דהיינו , קירובה ככל האפשר ( בדקדוק , באוצר המילים ואף בכתיב ) לגרמנית הספרותית התקנית או ה"גבוהה . " ניסיון זה יצר יידיש מגורמנת " ) דייטשמעריש , ( " שפגעה ברגישויות האסתטיות של סופרים שביקשו ליצור יידיש תקנית בלי להתנתק מהמקורות הדיבוריים–האידיומטיים של השפה . סופרים אלה – שהבולט בהם היה מנדלי – ניסו להשיג את מבוקשם באמצעות גישור על פני הפערים הדיאלקטיים , בחירה באוצר מילים משותף לדיאלקטים השונים ואיחוד הדרגתי של הדקדוק – בעיקר סביב המודל של הדיאלקט הצפון–מזרחי . ניסיונם היצירתי הזה הניח את הבסיס ליידיש הספרותית המודרנית . עם זאת גם מפעל הגירמון , אף שהוטחה בו ביקורת מזלזלת , הותיר משקע , שבלעדיו קשה היה ליידיש לתפקד כשפת שיח עיוני תרבותי מודרני . ממנו בעיקר הגיע אל היידיש המודרנית המקור החמישי הבולט של אוצר מילותיה – אחרי המקור הגרמני הקדום , המקור הרומאני , המקור העברי–ארמי והמקור הסלאבי – הלא הוא המקור של הלקסיקון הבינלאומי בן זמננו , הממלא תפקיד מכריע ביידיש הדיונית–העיונית ומאפשר לה לתת ביטוי לדיונים הגותיים–מושגיים , לעניינים מדעיים וטכניים , לביקורת ספרות ואמנות וכיוצא באלה . במפנה המאה ה , 19– ובעיקר בעשורים הראשונים של המאה ה , 20– התבסס השימוש הדיבורי , הספרותי והעיתונאי ביידיש על בסיס אידיאולוגי חדש , אשר כונה לימים "יידישיזם . " היידישיזם היה כרוך בהשתחררות מלאה מתחושת הנחיתות קבוצת סופרים כותבי יידיש בצ'רנוביץ בראשית המאה ה . 20- בין המצולמים : שלום אש וי"ל פרץ . ביאליק ספג ב1926- ביקורת קשה על שהמליץ בקבלת פנים לשלום אש ופרץ הירשביין , שביקרו בארץ , על קיום ברית בין עברית ליידיש

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא