המקרא במבט מודרני

עמוד:153

המקראיים נכתבו שוב ושוב – אם כי ברוח אחת – ויש בו שכבות שונות – טען שהפגישה של הקורא בן זמננו עם המקרא לא מותנית בנסיבות ההיסטוריות של הכתיבה , אלא היא קריאה על–היסטורית : "המקרא שבידינו , אף על פי שעשוי הוא ספריםספרים , הרי בעצמו של דבר אינו אלא ספר אחד , " המאוחד ברוחו של רעיון אחד . מנקודת מבט כזאת , לא ההיסטוריה של הטקסט חשובה , אלא האחדות ההרמוניסטית של הטקסט החתום ברוח של תפיסת עולם שיטתית אחת – תוצר של גניוס ייחודי – שיש לה ערך ותוקף נצחיים , ולא רק לזמנו . מכאן צמחו הניסיונות השונים לתאר את דת המקרא , או את הפילוסופיה של המקרא כמערכת אחדותית ושיטתית . במילים אחרות , מדובר בקריאה חילונית שהפקיעה את התנ"ך מההיסטוריה שלו , וראתה בו ספר אחדותי ועל–זמני , שאינו תלוי לא בהקשר ההיסטורי של כתיבתו ולא בהתפתחותו הפנימית . בכל מקרה , המשותף לשתי האופציות החילוניות האלה הוא שאת מקום ההתגלות ומעורבות האל בהיסטוריה של עם ישראל המקראי תפס הגניוס הלאומי , או הגניוס של יחידי סגולה בו , ובראשם משה והנביאים , כיוצרי האמונה והעם , שיצרו את אמונת המקרא . בד בבד רוב העניין במקרא התמקד בחיי עם ישראל במציאות ההיסטורית המשתקפת בו . לא התורה ולא מקורה וסמכותה הם העיקר , אלא השקפת העולם המקראית . תפיסה כזאת אינה מקבלת את הממד של התגלות ומעורבות האל בהיסטוריה , אינה מאמינה בנסים , אינה רואה במצוות התורה מצוות מחייבות , ומבחינה בין מצוות וחוקים ובין ערכים מוסריים . קריאה לאומית חילונית גם אינה מקבלת את העיקרון המקראי של שכר ועונש , שלפיו ישיבת עם ישראל בארצו תלויה בקיום התורה והמצוות . לעומת זאת , היא מקנה אקטואליזציה לחזון המשיחי–הרסטורטיבי הלאומי המקראי ומבקשת להפוך אותו למציאות היסטורית באמצעות מעשה אנושי בהיסטוריה . עם זאת לא מעטים החילונים המקבלים את ההשקפה בדבר קדמותה של האמונה המונותיאיסטית , בגלל הרצון להאמין שהמונותיאיזם האתי – הבא לידי ביטוי הן בתורה והן בנבואה – הופיע יש מאין והיה לנחלת עם ישראל כבר בשחר ההיסטוריה שלו , וכבר אז בידל אותו לגמרי מסביבתו הפגאנית . בעלי השקפה לאומית רדיקלית ( אבל גם אחד העם ) קיבלו , כאמור , את הפרדיגמה ההיסטורית המבחינה בין היהדות של הבית הראשון ליהדות התיאוקרטית של הבית השני – ולכן הם מעניקים לתנ"ך מעמד ראשון במעלה – אבל הם דוחים את הטענה שלנבואה המקראית היה רק מסר אוניברסליסטי , ומדגישים את המסר הלאומי והאוניברסליסטי שלה כאחד . תנ"ך והיסטוריה לא שאלות תיאולוגיות ( או שאלת התוקף המדעי של הקוסמולוגיה המקראית ) עמדו – ועומדות – במרכז השיח הציבורי על התנ " ך בישראל , אלא שאלות הנוגעות למהימנות המקרא כתעודה היסטורית ולערכו כספרות . כלומר , השיח הזה רואה בתנ " ך קודם כול היסטוריה של זמנו ועוסק בהיסטוריה של המקרא במובן של ההיסטוריה של עם ישראל בתקופת המקרא . לפן הזה של התנ " ך היתה חשיבות רבה בהקשר של הרעיון הלאומי–הטריטוריאלי , הן כבסיס לרעיון של שיבת ציון והן כבסיס לתביעה לריבונות לאומית יהודית בארץ–ישראל , בעיקר על רקע העימות היהודי–ערבי . כך , לדוגמה , לא שאלת ההיסטוריות של מעמד הר סיני עומדת במרכז התודעה ההיסטורית–הלאומית , אלא שאלת ההיסטוריות של יציאת מצרים כמאורע מכונן ( כפי שהיה במקרא עצמו , (! ושל ההתנחלות בארץ . לכן הפכה השאלה בדבר מהימנות המקרא כתעודה היסטורית ( שאלה הקשורה בהכרח בשחזור השלבים של חיבור הספרים ההיסטוריים והמקורות שלהם ) לבעלת משקל מכריע . ביקורת המקרא עסקה , כאמור לעיל , גם בבדיקת המהימנות של התנ " ך כתעודה היסטורית , ושאלת המהימנות ההיסטורית עלתה לראש סדר היום הציבורי בישראל כפועל יוצא של הערעור על היות התנ " ך היסטוריה מהימנה של עם ישראל בארצו . התפיסה הזאת של התנ " ך כהיסטוריה הולידה את היפוכה ; את הפקעת ההיסטוריה מן התנ " ך , כלומר , את הטענה שהוא אינו יכול לשמש עדות היסטורית מהימנה , ואפילו את הטענה שכל סיפור–העל של המקרא , ולא רק מסורות היסטוריות מרכזיות בתוכו , אינו תיאור מהימן . לפי ההשקפה הזאת , ההיסטוריוגרפיה המקראית היא תוצר של המצאה מאוחרת . מדובר לא רק בערעור הדיוק ההיסטורי של המקרא , אלא בערעור על עצם היותו של עם ישראל קבוצה אתנית–לאומית בעלת ייחוד דתי בתקופת המקרא – ובעצם על תקופת המקרא כתקופה היסטורית . כלומר , ערעור על תמונת העבר היהודית ועל כל מערך האמונות שנגזר מתמונת העבר הזאת . מכיוון שהאידיאולוגיה הלאומית לא נשענה על האמונה בהבטחה לאבות ובברית בסיני , אלא על זיקה ונוכחות היסטורית–ריאלית של עם ישראל בארצו , ביקשו מחקר המקרא והמחקר הארכיאולוגי בישראל ( בהשפעת מחקר המקרא והמחקר הארכיאולוגי הפרוטסטנטי ) לאמת ולאשש את הגרעין ההיסטורי של הסיפורים ההיסטוריים של המקרא , וגם את היותם נטועים בריאליה ההיסטורית , התרבותית והגיאוגרפית שעליה הם מספרים , וזאת בעזרת ראיות חוץ–מקראיות : הארכיאולוגיה של ארץ–ישראל והתעודות מן המזרח הקדום . לענייננו חשוב

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא