|
|
עמוד:כא
אלה נוצרו תחליפים מוסדיים לדת בדמותן של תנועות חברתיות ואידיאולוגיות הפועלות ככנסייה חילונית ; ונעשה שימוש במטבעות לשון ודימויים הלקוחים מעולם הדת כדי לציין מושאים וערכים חילוניים . יש כאן מעין דתיות ללא דת , המתפשטת מעבר לאופקיה של הדת ההיסטורית . מצד אחד , הדת מוחדרת מחדש אל עולם החול וקובעת את אופי המנטליות והתודעה הפועלות בו ; בכך היא מרחיבה את עולם החוויה הכעין–דתית אל הרבה מעבר לגבולותיו המקוריים . אך מן הצד האחר ברור שגם הפונים לתחליפי דת מוחלטים מבצעים מהלך של חילון : הם יוצאים מן הדת המסורתית ודוחים את זיקתה למקורות צידוק טרנסצנדנטיים . במקום זה הם מחפשים מושאים חדשים , ארציים , הנראים להם ראויים יותר להילה של קדושה או שגב , ומעבירים אליהם את הערך הלא–מותנה ששללו מן הדת . מבחינה זו קידוש החול הוא ביסודו אחת מתבניות החילון המודרניות : סקראליזציה היא אופן של סקולאריזציה . מחשבה ביקורתית עשויה אמנם לקבוע שזה חילון מופרך או לא שלם , שלא הצליח להיחלץ מן העולם המנטלי שנגדו הוא אמור לצאת ; לכן הוא מכשיל את עצמו , מעורר תחושה של דיסוננס ואי נחת , לפעמים גיחוך , ובמקרים קיצוניים נולדות ממנו קנאות ומשיחיות שקר חילונית . אבל אין להכחיש שכל התופעות הללו שייכות לערוץ מוכר ומובהק של החילון המודרני , ערוץ המודגם בדמויות שונות ונבדלות כמו קאנט ומשה הס , רובספייר ומוסוליני , וולט ויטמן וא"ד גורדון , קומוניסטים ולאומנים , בונים חופשיים ובעלי אוטופיות , וגם חלק מן הסופרים , המשוררים ומבקרי הדת היהודים בעידן החילון . בכל מקרה , בין שנראה בכך שארית דתית ובין שנראה בכך היפוך וגלגול קיצוני של הדת , הרי גם מן ההיבט הזה , עולם ה"חול" אינו בהכרח עולם של חולין . חילון חיי יומיום מול חילון מקורות הסמכות וההצדקה ; מסורתיות ופולחן אנשים רבים בזמננו משתתפים בתרבות שחיי היומיום שלה ח # לנ # לבלי הכר בהשוואה לדורות הקודמים , והדבר הזה נכון גם ליהודים דתיים . גם כשאלה דורשים למנוע נישואים שלא לפי ההלכה , או להגביל תחבורה ומסחר בשבת וצריכת מזון לא כשר – הרי מבחינתם לא מדובר בשינוי מקיף של פני החברה , אלא בהצבת תמרורים ואיים דתיים בתוך מרחב שהוא חילוני בעיקרו . מכאן ברור שאין הכרח שחילון חיי היומיום יבוא יחד עם חילון מקורות המשמעות של החיים ויסודות ההצדקה של הנורמות השוררות . זה האחרון הוא חילון יסודי ועקרוני יותר , ויש מי שיראו רק בו "חילון כהלכה . " לעומתם , יש אנשים , שניתן להגדיר אותם "מסורתיים , " אשר מקבלים מידה ניכרת של חילוניות באורח חייהם ובסביבתם , אך נמנעים מחילון שלם של מקורות המשמעות והצידוק של עולמם ; הם נוטים לשמור על אמונה מסוימת בכוח אלוהי , וברוח אמונה עמומה זו – וגם מתוך כבוד למורשת הוריהם – הם מקיימים כמה יסודות פולחניים של הדת שבה גדלו . ולעומת זאת , יש חילונים "קשים" שגם הם מתקרבים למעין מסורתיות , מכיוון אחר . בשבילם , מקורות המשמעות והסמכות שוכנים רק בעולם הזה ; אבל מתוך המקורות האלה הם חוזרים ומתייחסים בחיוב , כאל חלק מתרבותם , אל כמה יסודות טקסיים של הדת ואל חלוקת הזמן שלה , ומסכימים לשבץ בחיי היומיום טקסים ומועדים מסורתיים בפירוש לא דתי . ד . חילון ומודרניזציה בעולם היהודי תופעות החילון בעולם היהודי דמו בדרך כלל לאלה שבמערב , אך הופיעו בלוח זמנים שונה , ומתוך הדגשה של קווי היכר מיוחדים ליהודים . קו האופי הייחודי ביותר של החילוניות היהודית היה האתגר שהיא הציבה בפני האמונה רבת השנים שהעם היהודי ודתו הם דבר אחד זהה . להלן כמה תהליכי יסוד המקבלים ביטוי בגוף האנציקלופדיה ובמבואות למדורים . הבקע בין העם היהודי לדתו במונחים בני זמננו ניתן לומר כי למצב היסוד היהודי המודרני אופייני שאין עוד דגם אחד ויחיד שלפיו ניתן להיות יהודי . הסיבות נבעו מתהליכי החילון עצמם ; מביטול מעמד הקהילה המשפטית היהודית ; מרפורמות בדת ; ומהופעת תחליפים לאומיים ומוסדיים–אזרחיים להמשך הזיהוי היהודי של היחיד , וכל זה מתרחש על רקע האנטישמיות החילונית המודרנית , העוינת את היהודי בלי שים לב לאמונותיו . עקב כך בעידן המודרני נוצר בקע בין העם היהודי לדתו ( ר' מאפיינים של הזמן היהודי החדש במדור זיכרון , מיתוס והיסטוריה . ( כיוון שחלק ניכר מן היהודים שהתרחקו מהדת בחרו להישאר יהודים בממד כלשהו של חייהם , או נדחפו לכך בגלל עוינות הסביבה , נולדה תופעה היסטורית רחבה האופיינית לעידן הזה : יהודים שאינם דתיים , הנחשבים ליהודים בעיני אחרים ובעיני עצמם , ויהודיותם אינה תלויה באמונה מטפיזית או בשמירת מצוות התורה . בימי הביניים היהודיים היה כל ניסיון לחרוג מן הדת המסורתית–הרבנית מסתיים בחרם ובהדרה כוללת . ואילו למודרניות היהודית אופייניים פלורליזם ומורכבות : לא רק שיש צורות חיים יהודיות שונות , אלא שהגורם היהודי בתוך
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|