סדר הקרבנות

עמוד:180

חזןתהלות לאל עליון גואלם, ברוך הוא ומברך, משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו כלם: קהל וחזןמי כמכה באלם, יהוה, שמות טו, יא מי כמכה נאדר בקדש, נורא תהלת, עשה פלא. חזןשירה חדשה שבחו גאולים לשמך הגדול על שפת הים, יחד כלם הודו והמליכו ואמרו: קהל וחזןיהוה ימלך לעלם ועד. שמות טו, יח את חתימת הברכה אומרים המתפללים בלחש בשעה שהחזן אומר אותה בקול רם, ואינם עונים אחריו ”אמן“. עמידה צור ישראל, קומה בעזרת ישראל, ופדה כנאמך יהודה וישראל, ונאמר: גאלנו יהוה צבאות שמו קדוש ישראל. ישעיה מז, ד ברוך אתה יהוה, גאל ישראל. ענו שירה: זימרו. נורא תהלת: כל השומע את תהילתו מתמלא בייראתו. צור ישראל: אלהי ישראל ומגנו [על פי ישעיה ל, כט]. בעזרת: לעזרת. כנאמך: כמו שאמרת [בפסוק שיצוטט מיד בהמשך]. גאל ישראל: חתימת הברכה היא בלשון עבר [ולא כמקובל בברכות, שם נמצא לשון הווה כגון "רופא חולים" או "מחיה המתים"], ויש בזה כדי להדגיש שעיקרה של הברכה הוא התודה על גאולת מצרים. גם ציטוטי פסוקים משירת הים, שנאמרה על ידי משה ובני ישראל לאחר מעבר ים סוף [ראה עמ' 158], מבליטים את המבט שמפנה ברכה זו אל העבר. גאולת העתיד תיזכר מייד להלן, בראשית תפילת העמידה ["ומביא גואל לבני בניהם"]. אמירת חתימת הברכה בלחש בידי כל מתפלל, בשעה שהחזן אומר אותה בקול רם, באה למנוע את הצורך לענות "אמן" אחרי החזן וכך לחצוץ בין קריאת שמע והעמידה. דבר זה נקבע כבר בתלמוד הבבלי [ברכות ט ע"ב], המשבח מי ש"סומך גאולה לתפילה", היינו מי שאומר את ברכת הגאולה ואת תפילת העמידה ברצף. מטעם זה גם אין אומרים קדיש לאחר קריאת שמע, שלא כבמעברים בין שאר יחידותיה של תפילת שחרית.

ידיעות אחרונות

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר