|
|
עמוד:147
ואומרים בלחש: הריני מזמן את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי, לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל. הברכה שלפני פסוקי דזמרה ברוך שאמר והיה העולם, ברוך הוא, ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקים, ברוך עושה בראשית, ∞ מזמן: מכין. טמיר: נסתר, נחבא. ∞ ברוך שאמר והיה העולם: ברוך מי שבדיבורו נתהווה העולם. גוזר: קובע, מחליט. עושה בראשית: בורא העולם יש מאין. לשם יחוד: על משפט מבוא זה ראה עמ' 90. פסוקי דזמרה: יחידת מזמורי השבת, שהיא היחידה השנייה בתפילת שחרית, ממשיכה בקבוצה של מזמורי תהלים וקטעי מקרא חגיגיים אחרים. בראשה באה ברכה אחת [שחתימתה "מלך מהלל בתשבחות"] ובסופה ברכה אחרת [שחתימתה: "מלך יחיד אל חי העולמים"]. קבוצה זו קרויה בשם "פסוקי דזמרה", מונח הלקוח מן התלמוד הבבלי [שבת קיח ע"ב], ובראשיתה היא כללה, ככל הנראה, רק את ששת המזמורים המסיימים את ספר תהלים [מזמורים קמה-קנ]. אמירת מזמורים אלה, כחלק מן התפילה היומיומית, מוכרת כבר לתנאים [שבת, שם], אך כתפילת רשות בלבד. עם הזמן הלכה היחידה והתרחבה בקטעי מקרא נוספים, ורק בימי הביניים נקבעה כחובה. יחידת "פסוקי דזמרה" באה למלא את הדרישה ש"לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר יתפלל" [ברכות לב ע"א], ורק לאחר דברי השבח יש מקום לבקשות. באופן בסיסי זהים "פסוקי דזמרה" בחול ובשבת, אלא שבשבת נוספו להם מזמורים אחדים והתרחבה עד מאוד הברכה הנאמרת לאחריהם. הברכה שלפני פסוקי דזמרה: ברכה זו נזכרת לראשונה בימי הגאונים, אך אפשר שנתחברה עוד קודם להם, בשלהי תקופת התלמוד. בראשה בא המנון-שבח חגיגי הבנוי מאחד-עשר משפטים קצרים הפותחים ב"ברוך". מטבעות לשון שונות של ברכה זו וכן רעיונותיה העיקריים חוזרים גם בברכה החותמת את "פסוקי דזמרה", וכך מקנות שתי הברכות ליחידה כולה מסגרת אחידה, ותוכנן שבחו של ה' וחובתו של האדם להללו.
|
|