|
|
עמוד:10
רוכל לקלוט יותר מבקרים מן הארץ ומחוצה לה , ומאידך גיסא הוא חשש שמא יאבד דבר מה מאופיו הייחודי , פרי טיפוחיו . מאז ומתמיד היו האוסף והמוזיאון קשורים בשמו של אהרון וגמן ; אחרי פטירתו הקשר עם שם המייסד התהדק והתאמץ על ידי קריאת המוזיאון והאוסף על שמו . אהרון היה אדם בעל שאר רוח וחושיה שהתבונה והשכל הישר , המעורים באמוציות מאופקות ומופנמות , מנחים אותו במעשיו . איש יחיד במינו , שפיו וליבו שווים ; איש רב פעלים " , תבנית נוף מולדתו" ( שאול טשרניחובסקי . ( מי יתן ומפעלו וחזונו ימומשו ונזכה עוד בדורנו לראות בהרחבת המוזיאון הנושא את שמו , כדי שיכיל את מירב הממצאים המגוונים והעשירים מהחפירות המתנהלות בקיסריה , לסירוגין , על ידי משלחות שונות זה קרוב לשישים שנה . בכך יונצחו מפעלו ושמו של האיש שזיכה ולא זכה . יהי זכרו ברוך ! אשר עובדיה הקתדרה לחקר תולדות האמנות ע"ש הנאלורה קיפ , אוניברסיטת תל אביב עם פטירתו של אהרון נעקר מנוף שדות ים אחד החברים המרכזיים , שפועלו ואישיותו השאירו חותם עמוק על דרכו של הקיבוץ בקיסריה בתחומים רבים ומגוונים . אהרון שגדל בחיפה , היה חבר בתנועת המחנות העולים ובתנועת הנוער העובד . הוא הצטרף לשדות ים כשנה לאחר הווסדה , וככל חברי הקבוצה בקריה עבד בנמל ב"כיבוש העבודה העברית . " הוא נמנה בין עשרת החברים הראשונים שעלו להאחזות בקיסריה ב 2 במאי . 1940 תנאי ההתיישבות של שדות ים היו קשים באורח בלתי רגיל . הקיבוץ עלה למקום ללא קרקע , מים , תחבורה וללא תקציב התיישבותי . לכן מאמצי ההאחזות במקום חייבו נחישות , כושר עמידה , הרבה תושיה והקרבה . הייתה זו שעתו היפה של אהרון . הוא התגלה כאדם בעל יכולת רבה ודבקות במשימה . היא ניהל את מערכות היחסים עם כל הגורמים : השכנים הערבים , שלטונות המנדט הבריטי , המשטרה וכמובן עם מוסדות היישוב - ההגנה , והש"י בו היה פעיל . אין ספק שחלקו של אהרון בהצלחת התנחלות שדות ים בקיסריה היה משמעותי ביותר . באורח פרדוקםלי , ראשית קשריו של אהרון עם הארכיאולוגיה החלו כתוצאה מהעימותים עם המנדט הבריטי , שהיה מעוניין להכשיל את ההתיישבות היהודית בקיסריה , וניצל את חוקי העתיקות כדי למנוע בנייה אשר תהפוך את שדות ים ממחנה אוהלים ליישוב קבע . אהרון לא בא אמנם לקיסריה לחפור עתיקות , אלא לבנות יישוב . אולם בחושיו המחודדים הבין , שבניין העתיד קשור בזיקה לעבר ולשורשים ; וכי חידוש יישוב יהודי באתר הסטורי ( שלו חלק חשוב בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל בימי בית שני , בתקופת המרד הגדול ברומאים ולאחריו ) אינו יכול להעשות תוך התעלמות מהעבר ומשרידיו הפזורים בכל פינה של ה"מחנה , " בסביבה , בשדות ובקרקעית הים . מטענו התרבותי של אהרון , הסקרנות האינטלקטואלית וחושו האסתטי המפותח , דרבנו אותו ללקט עתיקות מאז הגיע לקיסריה . הוא הקים את המוזיאון במו ידיו , כשהוא אוסף פריט אחר פריט באורח אישי במשך עשרות שנים ; בוחן ולומד כל חפץ , בהתמדה ובסבלנות , בעזרת ספרים ותוך התייעצות עם מומחי ארכיאולוגיה ואנשי אקדמיה . כל זאת עשה לאחר שעות העבודה . זכור ההילוך המיוחד של אהרון בשטח המחנה או בשדות , כאשר נעלו מחטטת בקרקע והופכת את השכבה העליונה לשם גילוי חרס או מטבע . מהתחלה קבע את הנורמה שהוא עצמו נתן לה דוגמא , שאין אוספים עתיקות לשימוש פרטי וכי האוסף הוא נכס של הקיבוץ ושל הכלל . אלמלא זאת , היו הממצאים החשובים מתפזרים והולכים לאיבוד ; והמוזיאון , שהפך נכס תרבותי חינוכי
|
|