פתח דבר אם הייתי חילונית, חס ושלום, הייתי רוצה להיות מנכ"לית

עמוד:10

הירקות בשוק , בנוכחות ההולכת ומתרבה של תמונות הרבנים במאפייה , ובפירוט הברכות על מיני המאפה השונים . ראיתי כיצד הולך ומוקם , ליד מחסן העצים של מימון , בניין הישיבה "אור דויד , " וכיצד גוברת הצפיפות בחצר בית הספר הרתי ונוספים קרוונים . במוסכים ובבתי המלאכה שלאורך רחובות הירקון והקישון נתלו מודעות בדבר מנייני תפילה לעובדים באזור . שכונה חסידית אשכנזית צמחה ליד המתנ"ס עוד בראשית שנות השמונים , והחסידים וחרדים אחרים נראו בחנות הפלאפל הוותיקה שבצומת הרחובות החלוצים ואברבנאל . כל אלו התמזגו לתמונה של מקום ספק מוכר וידוע ספק אחר ומשתנה הקרוב כל כך למקום הולדתי ומגורי . כשחשבתי על מקום גאוגרפי שבו אוכל למקד את מחקרי בקרב נשים חרדיות מזרחיות ' , חשבתי על פרדס כץ . ביקרתי אמנם בפתח תקוה , באור יהודה , בבאר יעקב ובכפר סבא , אבל קיוויתי שאוכל להתמקם בפרדס כץ . הבוקר , לאחר הפנייה החדה ימינה מרחוב הירקון לשדרת אבו חצירא , נסעתי לאט . הכרתי את המהמורות שהותקנו לעכב את התנועה ולהגן על הילדים הרבים הפוקדים את הישיבה ואת בתי הספר . לפני סככות האבטיחים שכוסו לימי החורף פניתי שמאלה לרחוב המכבים והמשכתי הלאה לפי ההוראות שקיבלתי עד שהגעתי אל בית הספר . השומר שבפתח המבנה נותן לי להיכנס בלי אומר . בנות מעטות מדלגות על חבל בחצר ויתר הבנות מעדיפות לבלות את ההפסקה הגדולה בתוך המבנה בשל הקור . למבנה המוזנח בחיצוניותו נוספת עגמומיות המאפיינת מוסדות חרדיים . במסדרון בית הספר לבנות התמונה משתנה משהו : כרזות צבעוניות על הקירות , ניקיון יחסי , וקר . קר כמו במסדרונות בתי ספר . הילדות מסתכלות עלי , זרה בעולמן המוכר , גבוהה בעולם של נמוכות . אני שואלת היכן חדרה של המנהלת והן מורות לי ברצון את הדרך . הולכות אחרי בחבורה קטנה ומצחקקות : על ראשי הכמעט קירח ? על בגדי ? סתם על אישה זרה ? חרר המנהלת חבוי מאחורי חרר המורות ונכנסים אליו מחדר המזכירה . אישה חבושה במטפחת שחורה . לבנה מזמינה אותי פנימה וקוראת ליונה מחדר המורות . יונה קעתבי המנהלת יוצאת אלי . גבוהה ורזה , לבושה בחצאית משובצת בכחול ובורדו , ז'קט כחול בעל כפתורים מוזהבים , תחתיו סוודר בצבע היין . חבושת פאה כהה וסדורה , עור פניה בהיר וחלק , עיניה חומות . אישה יפה . יונה מזמינה אותי לחדרה : "שבי , הקדמת קצת , לא ? תכף אכנס " . על קירות חדרה הקטנטן פרוש לוח השנה על פי החודשים העבריים , תמונות קטנות שנתנו לה מורות ותלמידות המברכות אותה ואת פועלה . על שולחנה שני טלפונים ומעט ניירות . אני ממתינה לה וקוראה בינתיים את יתד נאמן

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא