|
|
עמוד:11
מבוא בשני העשורים האחרונים מתחוללת בארץ מהפכה היסטוריוגרפית . המחקר ההיסטורי , על נושאיו וגוניו פורח , וזרם גדול של ספרים , מאמרים ועבודות מ . א . ודוקטורט מציף את חנויות הספרים , ספריות האוניברסיטאות ומוסדות המחקר . נתח גדול מהמהפכה מוקדש , באופן טבעי , להיסטוריה של הציונות ומדינת ישראל . אפשר להסביר את פריחת ההיסטוריוגרפיה בגידול האוכלוסייה הישראלית , בגידול במשאבים המוקצים למחקר ובהתרחבות האוניברסיטאות ומוסדות המחקר . אך הפריחה מעידה גם על מפנה מחשבתי . במהלך שנות השבעים והשמונים - כתוצאה מתהליכי התבגרות של החברה והמדינה , ומאירועים היסטוריים שונים , כולל מלחמת יום הכיפורים , הפלישה הישראלית ללבנון , והאינתיפאדה - נפתחו הלבבות והמוחות , ואלה נמשכו לבחון לעומק את תולדות המפעל הציוני ומאבקו בסביבה הערבית . תרמה לאותה תנופה היסטוריוגרפית , ללא ספק , פתיחתם של ארכיונים רבים , על פי חוק הארכיונים ( הליברלי , ( וטבעי היה שגישה ליברלית יותר מזו שרווחה בשנות החמישים , השישים והשבעים תנחה את חשיפת המסמכים . בתוך התנופה הזאת צצה וצמחה גם "ההיסטוריוגרפיה החדשה , " אותו זרם שראה לנכון לטפל בעין ביקורתית בפנים שונות של החוויה הציונית , כולל הסכסוך עם הערבים ויחס היישוב לשואה . ראוי לציין שזרם זה בעיקרו לא צמח בחיק המימסד האוניברסיטאי הישראלי - תום שגב ( המליון השביעי ( 1991 , הוא עיתונאי בהארץ , אבי שליים ( Collusion Across the Jordan , 1988 ) הוא פרופסור ליחסים בין לאומיים באוקספורד , ואני ( Problem , 1947-1949 , 1988 The Birthof the Palestinian Refugee ) הייתי עיתונאי בעת כתיבת הספר - ורבים ממבקרי החריפים ביותר נמנו עם סגל האוניברסיטאות בארץ . ( יום יבוא וסוציולוגים של התרבות יצטרכו לתת את דעתם לשאלה מדוע האוניברסיטאות בארץ בשלושים ארבעים שנות קיומה הראשונות של המדינה היוו מבצר של שמרנות , של סגירות רוחנית
|
|