|
|
עמוד:10
הכיוון הגרמני , שגיבש את ההזדהות היהודית סביב ציר ערכיה האוניברסליים של ההשכלה , התפתח באופן טבעי בגרמניה . מרכזי ההפצה הממוסדת של הספרות העברית החדשה ( החל מן "המאספים ( " נוסדו בגרמניה . גם ההכשרה התרבותית מודרנית של הסופרים העברים החדשים היתה באוניברסיטאות המהוללות של גרמניה , שאליהן עלו לרגל . אבל צור מחצבתם של הסופרים ורוב ציבור קוראיהם היו במזרח אירופה , ומצב זה נמשך עד מלחמת העולם הראשונה . התוצאה של התפתחות זו היתה א סימטרית : תנועת ההשכלה העברית שמרה על קשריה עם הלשון והתרבות הגרמנית , ובמסגרתה גם עם המערכות הבית ספריות והתנועתיות של יהדות גרמניה , ואילו התנועות הדתיות המודרניות , שהתפתחו מתוך תנועת ההשכלה בגרמניה , איבדו בתוך דור אחד את ידיעת העברית ואת ההתעניינות בהשכלה ובספרות העברית , ולא כל שכן בספרות יידיש , כשם שאיבדו עד מהרה את עניינן הרוחני בתנועות החרדיות אפילו בגרמניה , שכן גם תנועות אלה ניהלו את הפולמוס בעברית ולא פנו אלא לציבור הנאמן להן כדי לחזקו . חשוב להדגיש בהקשר זה כי ההשכלה העברית היתה התנועה היחידה שקיימה זיקות גומלין - לו גם על דרך הפולמוס המקוטב - עם התרבות הכללית המודרנית , מזה , ועם היהדות המסורתית במלאותה התרבותית , מזה . לא רק עם המקורות העתיקים , אלא גם עם התנועות הממשיכות לעצב בהווה את דיוקנה של התרבות היהודית בעברית וביידיש . לעומתן , התנועות הדתיות המודרניות שהתפתחו בגרמניה יצרו לעצמן ספרות יהודית נבדלת שניהלה דיאלוג חד צדדי עם הסביבה הגרמנית , והתייחסותה אל שאר התנועות בעם היהודי הצטמצמה למעשה למישור האידיאולוגי פוליטי . בכך הגענו אל השלב השלישי שבו התמסדו התנועות השונות שהתפתחו מן ההשכלה במילוא התרבות הגרמנית , מזה , ובמילוא התרבות העברית והיידית במזרח אירופה , מזה . נזכיר תחילה את התמסרות מדעי היהדות בגרמניה ובלשון הגרמנית . הדבר נעשה על ידי הקמת איגוד , על ידי ייסוד כתבי עת למדעי היהדות , ובמשך הזמן על ידי הקמת מוסדות להכשרת רבנים . בתוך שניים שלושה דורות נוצרה ספרות מדעית מרשימה בהיקפה וביסודיותה בכמה תחומים , בייחוד בתחומי הביבליוגרפיה וההיסטוריוגרפיה , חקר הספרות התלמודית והרבנית וחקר התפילה והפיוט . בלי התפתחות מדעי היהדות בכלים פילולוגיים מודרניים ובלשון הגרמנית לא היתה מוצעת תשתית המקורות הדרושה לתפקודן של תנועות דתיות מודרניות המנהלות דיאלוג פתוח עם תרבות הסביבה הכללית . על יסור זה התפתחו , איפוא , התנועות הדתיות מן הגרעינים שנזרעו ברור הראשון . ראשונה התמסרה תנועת התיקונים ברת ( הרפורמה , ( שהתפתחה ממפעלם הקהילתי , הליטורגי והבית ספרי של תלמידי מנרלסון בדור השני להשכלה ; כעבור כמה שנים הופיעה התנועה השמרנית ( או , היהדות החיובית היםטורית , ( שהתפלגה מן הרפורמה , בגלל הקצנתה , בדי למצוא דרך אמצעית , מעוגנת במסורת , שתוכל לאחד את כלל ישראל מכל המפלגות והזרמים ; בד בבד הופיעה הנאו אורתודוקסיה . היא הגיבה על הרפורמה מנקודת ראותם של שלומי אמוני הדת המסורתית , ומכאן הגדרתה כאורתודוקסית , אך היא עשתה זאת תוך ביקורת גם על היהדות החרדית המסתגרת , ומכאן הגדרתה כאורתודוקסיה חדשה . לשיטת הנאו אורתודוקסים , ניתן היה להגן על יהדות התורה כנתינתה מסיני ביתר יעילות
|
|