|
|
עמוד:435
עדיין היה מעמד מיוחד של קדושה , ומוסדות תורה , כישיבות הגדולות , המשיכו להעדיף לשכון שם . לעומת ואת החלו המוסרות החילוניים המודרניים זה מכבר להקים את בנייניהם בעיר החדשה . נטישת העיר העתיקה על ידי יהודיה כבר סוף תקופת השלטון העות'מאני מוצאת את ביטויה גם במקורות התקופה . גד פרומקין מספר בנושא זה ו 'בשנת 905 ו גמלה ההחלטה בבית אבא לעקור את דירתנו מהבית בעיר העתיקה בה נולדתי וגדלתי ולצאת אל מחוץ לחומה . כמה שנים רצתה אמא בכך , ולא מצאה אזניים קשובות אצל אבא , שהיה קשור אל העיר העתיקה בכל נימי נפשו ... כמה מבני המשפחה הקרובים ומכרים מזמן עזבו את העיר העתיקה , וביקור לשכונות החדשות היה בו משום טרדה וטרחה ואיבוד זמן . ולא זו בלבד , אלא גם יותר ויותר היה הדבר קשה לאשה לצאת יחידה ולעבור את כל הסמטאות והמבואות ער לשער יפו שנתרוקנו והלכו מישוב יהודי . 47 ' בעיר העתיקה נשארה בעיקר האוכלוסיה העניה והנתמבת , שלא היה באפשרותה להתיישב בעיר החדשה . מגמת היציאה אל מחוץ לחומות אף נחשבה לחיובית ולחיונית באותם הימים , וזכתה לעידוד מצד כל הגורמים היהודיים , הן מנהיגים שבפנים והן פילנתרופים ו'פטרונים' שמבחוץ . עליית רמת החיים והמודרניזציה באורח החיים עשו אף הן את שלהן , ורבים היו היוצאים . מוסדות ממשל עירוניים וממשלתיים , מוסדות רפואה ומוסרות כלכליים , בתי חולים , בתי מסחר , בנקים ועוד , החלו עוזבים את העיר העתיקה ומקימים את בתיהם בעיר שמחוץ לחומות . ערב מלחמת העולם הראשונה ( 1913 ) תוהה דוד ילין על עתידה היהודי של העיר העתיקה , ושואל : איזו חשיבות נשארה לה לעיר העתיקה כעת , מלבד חשיבותה ההיסטורית ? תשובותיו אמנם איתו ? א ) ההבט הדתי — הכותל ובתי הכנסת החשובים : ב ) ההבט המסחרי — שכן המקום מאוכלס בולו ולירושלים העתיקה יש הכוח המושך שלה . לדעתו יש לפעול לעשות למען שמירת ריכוז יהודי בעיר העתיקה ונגד העזיבה והנטישה . הוא קובל על שלא נעשה דבר בכיוון זה : 'ומה עשו אבותינו ומנהיגינו לתקוע להם יתר במקום נאמן בציון ובירושלים ? ומה עשינו אנחנו בעצמנו ' ? . גם אוסישקין היה בין אלה שתבעו להמשיך ולרכוש שטחים ומבנים בירושלים העתיקה . הוא אף הציע להעביר את חצרות היהודים בעיר העתיקה על שם 'הקרן הקיימת לישראל' . אך הכל היה ללא הועיל . אפילו ממוני ה'כוללים' השונים , שהצטיינו לפנים ברכישת חצרות בירושלים העתיקה כדי לגאלן מידי נכרים , החלו מפנים את תשומת לבם יותר ויותר לעיר החדשה , והחלו בונים את שכונותיהם ובתיהם שם . כך הלך ונסגר מעגל התפתחותה של ירושלים העתיקה היהודית בתקופת דיוננו . היישוב היהודי הקטן שנמצא בעיר ההיסטורית בראשית המאה ה 19 גדל ופרח מאד במשך המאה , ובמיוחד במחציתה השניה , אך לקראת סופה החלו מסתמנים תהליכי דעיכתו , באשר את מקומו תפשו בהדרגה השכונות היהודיות שמחוץ לחומות , שהחלו יוצרות את ירושלים היהודית החדשה . . 47 פרומקין , שופט , עמי . 48 . 125 ילין , ירושלים העתיקה , עמי . 49 . 70-65 על פעילותו הרבה של אוסישקין לבל תוזנח העיר העתיקה , ראה : אוסישקין , ספר יובל , עמי 8 גו-ו , 14 ו . 50 . 224-22 בנושא זה נרחיב את הדיבור בחלק השני של חיבורנו,- וראה : בן אריה , שלבי יציאה .
|
|