|
|
עמוד:370
ולהעלות את מחירי השכירות . כאמצעי נגר הפעילו היהודים בתוקף רב את תקנת ה'חזקה . ' על תקנה זו מספר יהושע ילין כדלקמן : 'וזה דבר ה"חזקה : " יש תקנה קדומה אשר תיקנוה רבני הספרדים הקדמונים כדי שלא למסור ממון ישראל בירי גויים בהתחרות בשכירות בתיהם , עמדו ותקנו שבל בר ישראל אשר ישבור בפעם הראשונה בית מגוי יש לו זבות חזקה ואסור לאיש אחר לשבר הבית ההוא , בלתי בעל החזקה אשר בנוהו בשם "חזקיר" ( בינוי ספרדי לבעל החזקה ) והעובר על תקנתם יוחרם . ואסור לשום יהודי לשבר הדירה ממנו , והיה האיש השוכר הראשון , בא לפני הדיינים ומראה להם את שטר השכירות , והם היו חוקרים ובוחנים אם אמנם הוא השובר הראשון , ובהוכיחם כי כן הוא , כתבו לו שטר חזקה אשר נחתם בחותם הב"ד להיות לראיה בידו וביד באי כוחו כי לו זכות ה"חזקה" 1 וכן יש לו הזכות למכרה ולמשכנה בדין ובדת כאדם העושה בקנין כספו . כמובן מצאו בזה היהודים עסק טוב . ' ... על ה'חזקה , ' מהותה ומעמדה בראשית המאה ה , 19 מוסר דברים מעניינים גם לונץ . הוא מציין , כי הרובע היהודי 'הכיל את כל מורד הר ציון כמעט עד קצהו הוא נקרא בשם זה על כי בו התיישבו היהודים מזמן קרום , אבל באמת היה בו רק בתים וחצרות אחדים קנין כספם של היהודים , והיהודים ישבן בבתי הישמעאלים שמילאו את כל הרובע וששכרו אותם מהם על פי חזקה . וזה דבר החזקה ? היהודי הראשון ששכר חצר מגוי וישב בה שלוש שנים רצופות נהייתה ל"חזקתו '' על פי תוקף שטר החזקה שנכתב בפנקס הבית דין צדק ונמסר בידו לראייה . ואז היה אסור ליהודי אחר לשבור את הבית או החצר מהגוי , ורק הוא "בעל החזקה" היה משכירם ליהודים ברווח קבוע . והיו כאלה שרכשו להם חזקות אחדות אם בירושלים מאבותיהם ואם בחזקת עצמם , ומזה הרוויחו למצער את שכר דירתם הם ולפעמים גם עזר לפרנסת ביתם . בתים ציבוריים ומוסרים כמעט שלא היו אז כלל [ בראשית המאה ה [ 19 לעדת היהודים בירושלים , מלבד ארבעת בתי הכנסיות המאוחרים והחצרות הגובלות בהם , ובתי התלמוד התורה ועוד חצרות אחדות שנפלו לעדה בעזבון והקרש . החצר הגדולה שברחוב היהודים העקרי , שנקרא בערבית "ריר שכנאז , " שהיתה אחוזת האשכנזים במאה החמישית [ לאלף הששי —לפי הלוח העברי ] היתה אז כולה חרבה ושממה ומלא עפר , מיום ששרפוה והחריבוה הישמעאלים בשנת תפ"א ( 1721 ) שנשו בהם סכום עצום שלא יבלו לשלמו' . פרנקל ( 1856 ) מספר , כי שכר בית 'לשלוש שנים , במחיר 6000 פיאסטר והוספת מתן 150 פיאסטר . ' אחרי כן קיבל גם אגרת 'חזקה . ' אגרת זו היא רבת ערך בירושלים ו'מורשה לצמיתות מדור אל דור ונמכרת במחיר אלפי פיאסטר . 57 ' על מצב הדיור עומדים גם המקורות בסוף המאה ה . 19 שריון מציין , בי רק מספר קטן של בתים בעיר העתיקה היה שייך ליהודים . רוב היהודים גרו בחצרות ששכרו מערבים , שהיו ידועות כ'חצרות חזקה , ' כלומר : חצר שיהודי החזיק בה בשכירות מאת ערבי במשך 3 שנים , קבל עליה שטר חוקה מבית הרין המקומי , ואסור היה לשום יהודי לשכרה ולהוציא ממנה את המחזיק . גר פרומקין מספר אף הוא , כי החצרות בעיר העתיקה היו קניין בעליהן הערביים , אבל בחזקת יהודים ' . בעל החזקה מצדו היה משכיר חדרים לדיירים שהיו אצלו בחינת דיירי משנה , ולא היה יהודי מעיז לעקוף את השובר ולשכור את החדר במישרין מהבעלים הערבים . ואם קרה מקרה של פגיעה בחזקה כזאת , היה הענין נושא לדין תורה . המושג "חזקה" נפוץ גם בקרב הערביים ובעל . 55 ילין , זברונות , עמי . 20 לפי ספר התקנות ( ראה ביבליוגרפיה ) קבעו הרבנים הספרדים את היחזקה ב ו . 54 . 178 לונץ , נתיבות ( קרסל , ( עמי ו 6 ו ( מתוך : ירושלים , יג , עמי . 57 . ( 246-209 פרנקל , עמי 8 ו -2ו ; 22 שם הוא מביא גם את יפתשגן אגרת החזקה . 58 . ' שריון , עמי . 96
|
|