|
|
עמוד:322
' לעדה היו שני מיני הכנסות , מקומית וחיצונית . המקומית היתה מהכנסות העזבונות , אשר הונהגה ונתקנה עוד מרבני עיר הקודש שבמאה השלישית [ שלאחר האלף החמישי לבריאה לפי הספירה היהודית , [ והיא שכל מי מיושבי ירושלים בין שנולד בה ובין שבא מחוץ לארץ אשר ימות בירושלים ובשעת פטירתו לא יהיה בירושלים אחד מיורשיו הראוי ליורשו על פי דין תורה , אז יזכו פקידי כוללות העיר בכל מה שהשאיר אחריו בכסף במזומן או במטלטלין ( תקנות ירושלים . ( ההכנסה הזאת הביאה אמנם סכומים הגונים לקופת העדה , מאשר כי מרבית מהעולים לעיר הקודש היו זקנים באים בימים , כל זאת לפי עדות רבני העיר ומנהיגיה בימים ההם , דיה היתה רק לתשלום המיסים , קניית קרקע לבית הקברות ועוד . ולבן הוכרחו להשתמש גם במס ( גבילא ) על מוכרי היין ועשיית היין ועוד הטלות , לאמור מיסיס שהטילו בהערכה על העשירים לפי מצבם וכשגם אלה לא הספיקו להוצאות הוכרחו למלאותה מההכנסה החיצונית , לאמור ; החלוקה שנקבצה מארצות חו"ל ע"י השלוחים שהיו יוצאים תמירים כסדרם . השליחות נחלקה לשלוש מחלקות , שליחות ארץ תורכיה , שליחות ארץ המערב ( מארוקו ואלג'יר שבאפריקה ) ושליחות פראנקא ( מערב אירופה . ' ( פרס מציין אף הוא , כי לפני היווסדה של העדה האשכנזית בירושלים קיבלו יהודי העיר תמיכה מארצות אפריקה הצפונית , תורכיה ואירופה המערבית . מרכז קופות התמיכה היה באמסטרדם . כשחזרה ונוסדה הערה האשכנזית בירושלים , קיבלה את כספה תחילה משקלוב , ומ 820 ו והלאה —מקופות התמיכה ברוסיה , ליטא ופולין , שמרכזן היה בווילנה . הכספים שנשלחו מחוץ לארץ היו מגיעים אל וער העדה הספרדית בירושלים , והוא נהג לחלקם ל 3 חלקים : חלק —לצרכי הקהילה ולהוצאות העיר ; חלק—לתלמירי החכמים שבעיר , שהיו מוכרים לצורך זה על ידי וער שהם עצמם היו בוחרים . היה זה על פי ההשקפה הכללית , שתכלית ה'חלוקה' לפרנס את מחונני עיר הקודש ולומדי התורה לטובת כ ל עם ישראל , השקפה שהיחה מונחת ביסודה של שיטת הספרדים בחלוקה ן שאר הכסף חולק בין העניים בצורת נדבות מקריות . העניים הספרדים לא סמכו על שיטה זו וניסו למצוא את פרנסתם במסחר ובמלאכה . נראה כי בראשית המאה , ועד להקמת העדה האשכנזית , ניזונו כל יהודי ירושלים מקופת העדה הספרדית . לא נרחיב כאן את הדיבור בעניין זה , שכן על היחלוקהי כבר נכתב רבות , גם בהקשרה המיוחד לירושלים . נביא רק במה דברים כלליים נוספים לשם הבנת המתרחש בעיר בתקופת דיוננו . ה'חלוקה' היתה תופעה מיוחדת לארץ ישראל וליישוב היהודי בה , שהתפרנס בחלקו הגדול מכספי צדקה , תרומות ונדבות שנשלחו מחוץ לארץ . אין ספק כי המצב הכלכלי הירוד בארץ היה מהגורמים המכריעים שהביאו לירי כך . העולים לארץ עלו רובם כבולם כדי להקדיש חייהם לתורה ולתפילה במקומות הקדושים . הישיבה בארץ תבעה מן העולים קרבנות עצומים . התנאים היו קשים ביותר , ובכל זאת הוסיפו לעלות , תוך ויתור על יתרונות העולם הזה , כדי לחונן את עפר הארץ ולרוות את אדמתה ברמעותיהם . היישוב היהודי בירושלים לא ראה בתרומות ה'חלוקה' נרבה בלל ובלל , אלא שבר המגיע לבל יהודי הדר בארץ ולומד בה תורה . מהשקפה זו נבעו תקלות מרובות , שכן אפילו בעלי הון ראו עצמם זכאים ליהנות מה'חלוקה' . . 14 שם , עמ' 64-163 ו . . 15 פרס , ספר המסעות , עמי -129ס 3 ו . . 16 על 'חלוקתי הספרדים , ראה : גת , עמי ו 0 ו , 103- ושם מקורות נוספים . 7 י . גת , עמי 93 ואילך . וראה גם : אליאב , אהבת ציון , עמי , 18-14 והמקורות השונים שם . . 18 גת , עמי ? 94 לונץ , ירושלים , ט , תרע"א , עמי , 220-187 לעניין הידולוקה' במפורט , ראה ספרו של מאיר מנחם רוטשילד בנושא זה .
|
|