|
|
עמוד:148
הראש הרוחני בירושלים , והעליונה — מועצת העולמא בקושטא בראשות שיח' אל איסלאם . אך זה כרוך בהוצאות גדולות , ורק לעתים רחוקות , בעניינים חשובים מאד , מגיעים לכך . לתושבי העיר שאינם נתינים עות'מאנים ( פרנקים ) מהוות הקונסוליות בתי משפט . נוסף על כך יש לנוצרים וליהודים בתי דין משלהם . לנוצרים יש בתי דץ של בוררות המורכבים מזקני העדה , וליהודים בית רין רבני בראשות ה'חכם באשי / הזוכה לכבוד גם מצד ראשי המימ 7 טל . העונש הוא מאסר , ולעתים הוא מוחלף בקנס . נוימן מוסיף , כי התנאים בכלא ירושלים קשים , ולכן רבים מקרי הבריחות . ענשים גופניים קיימים בכלא , אם כעונש ואם להשגת הודאה . עונש מוות לא קיים , רק במקרה יוצא דופן הוצאו להורג 4 פושעים חמורים . אם יש ל'פרנקי' משפט עם נתין תורכי , מצטרף לבית הדין נציג קונסולרי והוא צריך לחתום על פסק הרין . עקב הוצאות המשפט בבית הרין השרעי קרה לעתים קרובות שגם מוסלמים הביאו את דינם בפני הקונסול וכך חסכו לעצמם את הוצאות המשפט . " לעניין בעלות הבתים מרגיש ריטר ( באמצע המאה , ( כי הזכויות השונות של האזרחים וכן הבעלות על הקרקעות הם מאד מעורערים תחת החוק העות'מאני . אשר לירושלים , חלק הארי של השטח העירוני הבנוי , כולל שטחי המסגדים , המנזרים וכל הבניינים הציבוריים נמצא בבעלות מוסדות הקדש ' , ווקף / רק שטח קטן יחסית נמצא בבעלות פרטית ' . ווקף הר הבית' הוא הגדול במוסדות ההקדש בעיר , וברשותו רוב בתי הרובע היהודי , והואיל ואין בעלים פרטיים המצב הנוכחי שם מחריד . ווקף אחר הוא ווקף 'אל תכיה' ( בית חולים 'הלנה' לשעבר , ( שגם לו רכוש גדול . בין הארגונים הנוצריים הוא מונה את מוסדות ההקדש : ווקף פרנגיי , השייך למנזר הלטיני : ווקף ? רומי , ' השייך למנזר היווני אורתודוכסי , ווקף ארמני — למנזר הארמני ; הוא מוסיף , כי שטח פרטי ( מולכ מווקוף ) עובר לבעלות העדה של מי שמת ואין לו יורש זכר . הוא מעיר גם , כי קרקע העוברת בירושה מתחלקת למספר רב של חלקים וקשה לקנות קרקע משום שתדיר קיימת התנגדות לפחות מצד אחד הבעלים הרבים . קושי זה התגלה בחמור ביותר בעת קניית הקרקע בשביל כנסית 'ישו הנוצרי' הפרוטסטנטית —וגם במקרים אחרים . על בעלות ה'חזקה' שהיתה קיימת אצל יהודי העיר העתיקה נעמוד בפרק על היהודים ( ראה עמ' . ( 369 נציין עור , כי במסגרת הרפורמה העות'מאנית נתפרסמו חוקי קרקעות שונים , שהקלו על לא מוסלמים לקנות קרקעות ונכסי דלא ניידי , אך השפעתם היתה גדולה בהרבה בשטח שמחוץ לחומות מאשר בתוך העיר העתיקה > כאן היה כבר רוב השטח מבונה ובחלקו הניכר בבעלות מוסדות הקרש . על דרך גביית המיסים הקולקטיוויים מהעדות השונות במחצית הראשונה של המאה כבר עמדנו לעיל ( ראה עמ' . ( 142 אשר לסוגי המיסים שרווחו באימפריה העות'מאנית והשינויים שחלו בהם במרוצת המאה — הנושא הוא מורכב ולא נוכל להכנס כאן לכל פרטיו . נביא רק דיווחים אחדים שיתנו לנו מושג על מערבת זו , ובמיוחד על המיסים שנהגו ושלא נהגו בירושלים . המס שהמקורות היהודים מרבים לדווח עליו ( ושנעסוק בו גם בפרק על היהודים ; ראה עמ' ( 326 הוא מס הצבא . נוימן מוסר , בי חובותיהם של היהודים בירושלים כלפי המדינה אינן שונות מאלו המוטלות על יהודים במקומות אחרים בממלכה העות'מאנית . זהו מס הגולגולת ( חראג , ' כרגא ) שחייב בו בל גבר לפי מצבו החמרי . יי- נוימן , עמ- 1-229 ג ) . 2 בתרגומו של גת עמי כ-בב ; כד-כה . 92 . ( גייגי ריטר , ד , עמי ו . 192—19 ג . 9 לעניין חוקי הקרקעות , ראה ? . סוכובולסקי , עמ' . 94 . 90-72 נוימן , עמי 375 ( בתרגומו של גת , עמי כב . (
|
|