מחלות ומגיפות

עמוד:115

מחלות ומגיפות תנאי התברואה החמורים , יחד עם תנאי המגורים והתזונה הקשים בירושלים של המאה ה 9 ו , הביאו להתפרצות תכופה של מחלות ומגיפות בעיר . צורות שונות של מלריה ודיזנטריה היו נפוצות ושכיחות מאד . כן פרצו מדי כמה שנים מגיפות בולירה , דבר וכיוצא באלה . נוסעי המאה ה 9 ו מרבים לספר על מחלות ומגיפות אלו . לייט , שביקר בירושלים ב 4 ו 8 ו , אומר כי נאלץ למהר ולעזוב את העיר משנתגלו סימנים בי בעיר פרצה מגיפת דבר r המנזרים החלו לסגור את שעריהם ולמנוע כל קשר עם העיר . פקסטון מוסר , כי בסוף אפריל וראשית מאי 1838 התפשטה בירושלים מגיפת דבר . נזירים ממנזרים שונים עזבו את העיר ומצאו מקלט במקומות אחרים , מספר מנזרים הקימו 'קרנטינות' ואחרים נפגעו . ב 16 באפריל הגיע מיפו פקיד הממונה על הבריאות והצהיר כי בכוונתו להטיל הסגר על העיר . רובינסון מציין ( לאותו הזמן , ( כי בעקבות התפרצות הדבר בעיר נסגרו בל החנויות . הצליינים והסוחרים עזבו את העיר ב 30 באפריל . ב 8 ו במאי נסגרה העיר —עד ראשית יולי . לדעת הקונסול הבריטי יאנג פרצה המגיפה כתוצאה מהעוני והרעב , כפי שנמסר למשה מונטפיורי ולרעיתו במסעם השני בארץ ישראל . 34 הצייר הנודע רוברטס , שתיכנן לבקר בירושלים באותו הזמן , נאלץ לדחות את ביקורו לזמן מה מחמת ההסגר שהוטל על העיר . . 27 מסטרמן , היגיינה , עמי ; 9 וגם ציפלץ , אצל : שמלץ ( עברית , ( עמי . 28 . 58-57 האור , י"ג בתשרי תרע"א , שנה שניה , גליון קפא , עמי . 29 . 2 עמירן ( אטלס , ( עמי 29 ( המצטט את מסטרמן , התישבות , עמיג . 30 . ( 2 שמלץ ) , עברית , ( עמי . 60-56 וג . לייט , עמי 88 ו89- ו . . 32 פקסטון , עמי . 33 . 228 רובינסון , מחקרים מקראיים , א , עמי 68 ג69- ג,- ב , עמי -320ו 2 ג . . 34 יערי , מסעות , עמי . 35 . 566 רוברטס , א , בהקדמה . בבתים מתקדמים נהגו לנקות את הגגות והמשטחים באזור המתנקז , לפני הגשמים . את מי הגשם הראשון היו מטים הצידה ולא הניחו להם להגיע לבורות , הבורות טויחו מבפנים ונוקו לעתים מזומנות . מים שנאגרו בבורות באלה היו נקיים וטעימים . מבמה בחינות שיטת בורות המים היא , בעצם , לעתים , בטוחה יותר מאספקת מים ברשת ציבורית כללית , מאחר שהבורות מבודדים זה מזה ופגיעה תברואתית באחד מהם אינה פוגעת באחרים . אך למעשה היו בורות המים מהגורמים העיקריים למחלות , הואיל ורוב הבורות היו לא נקיים . לעתים קרובות היו רפנותיהם סדוקות ומי ביוב חדרו לתוכם , ואף מי הגשם שהגיעו אליהם היו מלוכלכים ונשאו אתם גולמי מחלות . נראה כי במצב זה חל אך שינוי מועט בכל ימי השלטון העותימאני , כעדות הרופא האנגלי ד"ר מסטרמן , שעבר בירושלים ב 20 השנים שלפני מלחמת העולם הראשונה . נראה כי בראשית המאה ה 20 התעוררו גופים יהודיים ואחרים ותבעו טיפול בנושא בורות המים . ב י"ג תשרי תרע"א הופיעה בעתון 'האור' קריאה לתושבים לדאוג לבורותיהם ולנקותם מן הטיט שהצטבר בתוכם , שכן עתה הם מתרוקנים , וכך להכינם לימות הגשמים . ערב המלחמה אף שוגרו לירושלים שתי משלחות רפואיות לבדוק את המצב ולהציע דרכים לתיקונו . לפי בדיקותיהם סבלו 600 / 0-250 / 0 מן התושבים ממלריה אנדמית . המצב החמור בא על תיקונו רק אחרי הכיבוש הבריטי , כאשר הצבא הבריטי רוקן את כל בורות המים בעיר ( במים השתמשו להשקות את סוסי חיל הפרשים , (! הניח צינור מבריכות שלמה והתיר שימוש מחודש רק באותם בורות שנוקו כהלכה וצוידו במכסה תקין ובמשאבה . כן קיימו שלטונות המנדט פיקוח קפדני על הבורות ועל השימוש באמצעי חיטוי .

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר