|
|
עמוד:95
בורות מים ציבוריים נוסף על בורות המים הפרטיים נמצא בעיר מספר רב של בורות מים ציבוריים , בכנסיות ובמנזרים , במסגדים ובמרבוי הציבור האחרים , ובמיוחד באיזור הר הבית . בראשית המאה מציין זטצן , כי המאגרים בהר הבית הם בעלי נפח גדול , וגם בשנות בצורת מצויים בהם תמיד מים . ברם , הואיל ואין ליהודים ולנוצרים רשות להכנס להר הבית , הרי השימוש במים הוא רק למוסלמים בלבד . אלה משתמשים במים רק להשקיית הבהמות ולכביסה , אך לא לשתיה . לעומת זה אומר פקסטון ( בשנות ה , ( 30 כי ב'מסגד עומר' יש מים והם נלקחים משם לשימוש הציבור . אולץ ( 1840 ) מציין את דבר קיומם של בורות ציבוריים בהר הבית , אך מעיר , שרק אנשים עניים מאד משתמשים במים מבורות ציבוריים לשימוש ביתי , מאחר שהבורות הללו פתוחים בדרך כלל ולכן הם מלוכלכים . טובלר ( בשנות ה ( 40 אומר , כי בהר הבית מספר בורות מים חשובים ביותר , וכי מובאים אליהם מים גם מבחוץ ואינם רק מי גשמים . מים אלה נשמרים למקרי חרום , כשאספקת המים הרגילה נפסקת . ב 1897 אנו שומעים על ניצול מים ממאגרי הר הבית לשימוש התושבים . חיימסון מביא מארכיון הקונסוליה הבריטית את הפרטים הבאים ו לכל תושב בירושלים ניתנת רשות לשאוב כמות מים מן הבורות שבהר הבית . זו תלויה במספר הנפשות במשפחה , בכמות המים המצויה בבורות ובעונה . המים ניתנים חינם , אך התושבים הלא מוסלמים אינם יכולים ליהנות מן ההסדר , בי אסור להם להיכנס לשטח הר הבית ואין ידם משגת לשכור סבל מוסלמי להובלת המים . עוד יש להדגיש , שכמויות גדולות של מים ממאגרי הר הבית נצרכו לשימוש המסגדים שבו . בורות המים בהר הבית נבנו בתקופות שקדמו למאה ה , 19 ובתקופת דיוננו היה רק חלק קטן מהם בשימוש . במאה ה 9 ו נחשפו ונחקרו רבים מהם , ונראה כי חלק מהם תוקנו לאחר חשיפתם וחזרו לשמש לאגירת מים . מאגרי הר הבית קיבלו את מימיהם משני מקורות : א . מי גשמים שניקוו אליהם מהר הבית ומסביבתו ; ב . מים מאמת המים שהגיעה למקום מבריבות שלמה ( ראה להלן , עמ' - , ( 109-100 נראה כי זה היה המקור העיקרי . קבוצה שניה של בורות מים ציבוריים גדולים שנוסעי המאה ה 19 מזכירים הם אלה שנמצאו במנזר הלטיני סן סלבדור . זטצן ( 1806 ) מוסר , בי במנזר 24 בורות מים , וכי בורות באלה נמצאים גם ביתר המנזרים . רובינסון ( 1838 ) מציין , כי 28 בורות המים שבמנזר מסוגלים לספק , בשנות . 107 טובלר , דפי זכרון , עמי . 35 בקשר לשימוש נפרד וחוזר של מי בורות ראה 1 פרומקין , שופט , עמי . 108 . 19 נוימן , עמי . 129 , 8-7 וראה גם : אולין , ב , עמי 78 ל ; שרר , עמי . 187 . 109 זטצן , ב , עמי . 110 . 12 פקסטון , עמי . 134 . 111 אולץ , ב , עמי 78 ו . . 112 טובלר , דפי זכרון , עמי . 35 . 113 חיימסון , ב , עמי . 114 . ( 12 . 11 . 1897 ) 410 ונסן לי ב"ן , עמי . 122-121 . 115 על בורות המיס בהר הבית , ראה ו וורן קונדר , ירושלים , עמי . 225-217 העתון יהחבצלתי ( ט"ו בכסלו תרל"א , שנה ראשונה , גליון , 6 עמי ( 21 מספר אף הוא על גילוץם של הבורות , ניקוים והאפשרות לנצלם כמאגרי מינז עבור תושבי העיר . . 116 זטצן , ב , עמי . 25-24 ניכר ומספרם בעיר רב ביותר . אין כמעט בית שאין בו בור , ובהרבה בתים יש יותר מבור אחד . בבתי העניים הבורות קטנים יותר ואינם כה משוכללים והם מספקים מים רק חורשים מעטים אחרי תקופת הגשמים . פי הבור עגול וצר , ולרוב הוא מכוסה . בפי הבור קיים , לעתים , מין מיתקן מיוחד המשמש לקביעת מתלה לגלגל העוזר להעלות את המים , אך על פי רוב אין מיתקן כזה והמים נשאבים ביד בעזרת כדים או דליים . נוימן חוזר על דברי טובלר ומעיר , כי בשנים רגילות לא שחונות יש בבורות הציבוריים והפרטיים שבעיר מלאי מספיק של מים .
|
|