|
|
עמוד:11
מבוא מזה כמאה שנה מבקש לו חקר המקרא מרחבים חדשים להיאחז בהם : את החופר שננעצה באדמת המזרח הקרוב לא שבה ריקם ; תרבויות שלמות נחשפו לעין השמש , וספרויות רבות , בלשון עם ועם , פוענחו וגילו בפנינו משהו מן העולם שתרבות ישראל בתקופת המקרא היתה בשר מבשרו . קובצי חוקים ושירה אפית , תעודות מלכותיות ופולחניות , שירות אהבה ודברי חכמה , כל אלה האירו פינות אפלות במקרא , והרימו תרומה חשובה להבנתו . היום שוב לא נוכל לתאר לעצמנו את לימוד המקרא בלא מבט מתמיד אל ספרות המזרח הקדום . לא אגזים אם אומר כי לא עובר יום מבלי שתעודה כלשהי מספרות זו תגלה פנים חדשות בכתוב מכתובי המקרא . עיניהם של חוקרי המקרא אינן צופיות אך למזרח . יש המביאים לחמם מספרות המערב , מספרות יוון ורומי לסוגיה וענפיה , ואף מקור זה הוא נחל איתן של מקבילות מפתות ומושכות את הלב . מיום שחסידי תורת הפולקלור הציצו אף הם במקרא , נפרצו כליל גבולות של מקום ושל זמן : מוקדם ומאוחר , מזרח ומערב יכשרו לגלות בהם אבן יקרה להאיר בה מקרא כלשהו , משום שאדם הוא אדם , באשר הוא אדם , וסדנא דארעא חד הוא . סיכומו של דבר , יד המקרא בכול ויד כול במקרא . הנטייה להרחיב תחומים , לבקש אחר רווח והצלה למקרא במקום אחר , היא נטייה טבעית ואף מבורכת , כל עוד החיפוש אחר מקבילות אינו הופך למה שמכנים במקומותינו פרללומניה , כל עוד החוקר בקי הן במקרא ובלשונו והן בתרבות הזרה , שאת בשמיה הוא מבקש לייבא , זהיר ושקול , ואינו אץ להעשיר אותנו במרגליות מזויפות ומטעות . הדמיון המזדקר לעין במבט ראשון עלול , לעתים , להיות מקסם שווא , חזון תעתועים : אל נא נשכח שלמרות היות עולם המקרא ענף מנוף פארותיו של אילן המזרח הקדום ותרבותו , בכל זאת יש לכל תרבות ייחוד משלה , וכל ספרות היא פרי צמיחה של מאות בשנים , בעולם שאינו שוקט על שמריו , ומתקיים בתנאים כלכליים חברתיים משתנים . אין לך גם תרבות אחת שהיא הומוגנית וקפואה , וקודם שמעז איפוא חוקר להקיש מתרבות אחת על רעותה , ייטיב לעשות אם ישקע בלימודה של התרבות שאותה איוותה נפשו לדעת , על גווניה ושפעת רעיוניה ותפיסותיה . אינני בא חלילה לרפות ידיהם של מקבילי מקבילות ונהפוך הוא ; בא אני לחזק את ידם לעשות במלאכה במסירות ובאחריות היפות למלאכת קודש .
|
|