|
|
עמוד:8
מגיע לשיאו הדיון בכנסת על תקציב המדינה , מפרסם המוסד לביטוח לאומי חוברת דקה : "מגמות השינוי במימדי העוני ובאי השוויון בחלוקת ההכנסות למשק , " המכונה "דו"ח העוני . " הנתון שמושך את מירב העניין הוא מספר האנשים החיים "מתחת לקו העוני , " קו דמיוני שמפריד בין עניים לאלו שאינם עניים . תולדות "דו"ח העוני" והדרך בה הפך מדו"ח מחקרי סטטיסטי לכלי רב עוצמה והתמקם בתודעה הציבורית כדימוי מרכזי לכשלון המדיניות החברתית , הוא סיפור מרתק שנספר בפרקים הבאים . התרחבות מימדי העוני ואי השוויון היא הגורם העיקרי לתחושת הציבור שהממשלה נסוגה ממחויבותה החברתית . בשני העשורים האחרונים הקצה המשק משאבים הולכים וגדלים לתחום החברתי , במקביל לצמצום המשאבים לביטחון . בשנת 2001 הזרימה הממשלה לקצבות ושירותים חברתיים פי 2 . 5 משהוציאה לביטחון . יותר ממחצית תקציב המדינה , ויותר מרבע מהתוצר המקומי מועברים לתחום החברתי . חרף ההוצאה העצומה 106 - מיליארד שקל בשנת - 2001 גדלו הפערים והעוני התרחב . כשלון המאמץ לצמצם עוני ולהגדיל שוויון , למרות שמשאבים לכך הוזרמו בשפע , היא נקודת המוצא לספרנו . הפערים הכלכליים גדולים הן בהשוואה לעבר והן בהשוואה למדינות המערב . החברה הישראלית משלימה עם פערי הכנסות מהגדולים בעולם . בניגוד למדינות אחרות , בהן העושר נצבר במשך דורות , בישראל נוצרו הפערים תוך 50 שנה בלבד . הקיטוב בהכנסות ובעושר נוצר למרות מעורבות עמוקה של הממשלה במשק , בעלותה על קרקע ומשאבי טבע , פעילותה בשוק באמצעות מונופולים ציבוריים ושליטתה בשוק ההון והאשראי . הפער העמיק למרות שהממשלה , שהיא הגורם הדומיננטי במשק , מוציאה כמחצית מהתוצר וגובה 40 % ממנו כמיסים . מכאן עולה השאלה האם הממשלה תרמה לצמצום אי השוויון , שאלמלא מעורבותה היה גדול יותר , או שמא דווקא התערבותה הרחיבה פערים . בפרקים הבאים נעקוב אחרי שורשי הכישלון שנחלנו בניסיון לבנות בארץ חברה צודקת ושוויונית , למרות המשאבים שהוקדשו לכך , נתחקה אחרי נקודות המפנה שחלו במשך השנים במדיניות החברתית ואחרי מעורבות הפוליטיקה בתהליכים אלו , ונבחן אם אפשר לפעול אחרת ולהגיע לתוצאות טובות יותר .
|
|