|
|
עמוד:7
מבוא חברה ללא נחת אפשר עוד לטעם ממנן , מן העולם הזה , קצת טובה . ( יוסף שרון " , דיוקן של מתי מנסה להירדם ( " לאחרונה גברה בציבור תחושת אי נחת נוכח הכישלון בבניית חברה צודקת ושוויונית . בשנים בהן המדינה נאבקה על קיומה , והמשק הקטן והעני נדרש להקדיש משאבים עצומים לביטחון , הוקמו מערכות חינוך ובריאות מתקדמות , נבנתה מערכת הביטוח הלאומי , צומצם אי השוויון וגובשה סולידריות חברתית . ואולם דווקא בתקופה שבה העוצמה הצבאית והצמיחה הכלכלית איפשרו להפחית את נטל ההוצאה לביטחון ולהפנות משאבים לרווחה , גדלו הפערים הכלכליים , העוני התרחב והסולידריות החברתית התערערה . כאשר הוסר האיום הקיומי , תפסה הכלכלה את מקום הביטחון כיעד לאומי מרכזי , והנושאים החברתיים נדחקו לקרן זווית . הדגל הבטחתי הומר בדגל הכלכלי , ואילו הדגל החברתי לא הונף . התחרות הישנה שהתנהלה בין צרכי ביטחון לצרכים אזרחיים פינתה מקומה לתחרות חדשה , בין כלכלה לחברה . כשהאחת זוכה - השנייה מפסידה , כאילו נגזר עלינו לבחור בין צמיחה לשוויון : אם נבחר בצמיחה - נאלץ להשלים עם הרחבת פערים , אם נבחר בשוויון - נשלם בהפסד צמיחה . הקרב שנערך בין הכלכלה לחברה גרם להתעוררות חבר מעודדים משני צדי הזירה . מזה - "הכלכלנים" במשרד האוצר ובמגזר העסקי , חסידי השוק החופשי ואבירי היוזמה הפרטית , הנשבעים בגודל "הגרעוך ובאמנת מאסטריכט . ומזה - "החברתיים , " לובי חברתי וח"כים , המאמינים כי הדרך לשוויון עוברת דרך תקציב המדינה , אותו צריך לחלץ מידי שומרי הסף באגף התקציבים של משרד האוצר . האם צמיחה ושוויון עומדים בהכרח בסתירה , ואינם יכולים להלך שלובי זרוע ? נעסוק בכך בהמשך . בשנים האחרונות מתמקד העניין הציבורי בשאלות חברה העוסקות במושג העוני . סתיו היא העונה . מדי שנה בחודש נובמבר , המועד בו
|
|