|
|
עמוד:13
והפלורליזם , כל אלה חוללו שינויים בדפוסי ההצבעה וגרמו למעבר הבוחרים ממפלגה למפלגה , וכך פחתה יציבות המערכת המפלגתית . כיום המפלגות אינן יכולות לסמוך עוד על תמיכה מאסיבית מצד קבוצה חברתית מסוימת , והדבר גורם לתנודות אלקטוראליות חריפות ולמהפכים פוליטיים , כך שמפת המפלגות המסורתית נעשית לא רלוואנטית . במקביל , כניסה מהירה ופתאומית של מפלגות חדשות לזירה הפרלמנטרית נעשתה תופעה נפוצה למדי , ומסתמנת גם עלייה במספר הגופים העוסקים בסוגיה פוליטית אחת ויחידה . קבוצות אינטרסים לובשות אצטלה של מפלגה , ורבות מהן זוכות להצלחה אלקטוראלית , נוכח אי אמון הבוחרים במפלגות הגדולות . תופעה זו חזקה במיוחד במדינות שבהן נהוגה שיטת בחירות יחסית עם אחוז חסימה נמוך , שכן זו אינה מגינה על המפלגות הגדולות מפני תחרות מצד שחקנים חרשים בזירה . בעבר נבע חוזקן של המפלגות במידה לא מבוטלת מיכולתן לנווט באורח פרטיקולריסטי את משאבי המדינה לקבוצות אינטרסים על פי בחירתן . כוח זה נפגע עתה מפני שבדמוקרטיות מודרניות הולכים ומתחזקים סטנדרטים יותר אוניברסליים ומקצועיים בחלוקת משאבים ושירותים ציבוריים . כמו כן , אוכלוסיית הבוחרים מתוחכמת יותר , כך שיותר ויותר בוחרים משתחררים מהאחיזה המפלגתית המסורתית . בעבר שלטו המפלגות בקביעת סדר היום הציבורי , ואילו כיום מרבה הציבור להשתמש בערוצים לא מפלגתיים כמו הביורוקרטיה , עמותות ציבוריות , וכמובן אמצעי התקשורת , לצורך העלאת נושאים על סדר היום הפוליטי . קיימת גם מציאות של בחירות מוקדמות ( פריימריס ) ובולטות התקשורת , המביאות לפיחות בערך החברות במפלגה והפעילות בה ; ובמקביל , תדמית המפלגות בעיני הציבור ירודה למדי . נראה שהמפלגות מתמוטטות מבפנים . מהו מספר הפעילים במפלגה ? כמה מהם באים לפגישות , מגייסים כספים , עוזרים במערכת הבחירות ? בעבר היו פעילים מפלגתיים ממוקמים בארגונים קהילתיים ואחרים , והפיצו את עמדות המפלגה בנושאי תעסוקה , בריאות , חינוך , רווחה וכדומה . בעבר היתה התנדבות , בעבר היה כבוד לזהות המפלגתית . לא כן היום . החברות במפלגה והפעילות בה איבדו את ערכן ; את מקומן בקביעת המדיניות , בגיוס הכספים ובניהול המערכה ממלאים צוותי חשיבה , דיוור ישיר וערוצי הטלוויזיה . בעידן התקשורת , ריבוי החברים במפלגה הוא דווקא נטל ארגוני ,
|
|