|
|
עמוד:8
הקדמה בשנת תרנ " ג , שעה שעם ישראל צועד לקראת חייו המודרניים והוא נושא עמו את מורשתו גדולת הרוח ורבת הסבל , הוא שמע את קולו של ח"נ ביאליק { בשוררו אל האגדה : 'אך J - היו r מלפנים ; -T : - בבבל .. vT גבורי . הרוח - T שנגן v - I ? היטיבו ... ש ^ ךעו ניב כנור , וימלטו הקולות שבקעו ממיתרי כנות - ותהי האגדה ' ! TT- T ובזה קיבלה 1 האגדה התלמודית משמעות חדשה : לא עוד יצירה המביכה את משכילי העם מאן ימי רב סעדיה גאון ומתפרשת בעורת אלגוריסטיקה מלאכותית ; לא עוד חומר תלמודי סבוך המנביע פרשנות סבוכה , מבית מדרשם של בעלי התוספות ותלמידיהם ; לא עוד טקסט עתיק שחכמת ישראל מיסודו של צונץ מנתחת אותו ניתוח פילולוגי מדעי , אלא מעתה האגדה היא שירתו של עם ישראל ומנגינתו , שגדולי חכמיו חצבוה מלבו של העם ובשבילו . משמעות חדשה זאת לא נותרה מטפורה שירית אלא הייתה למציאות ב'ספר האגדה' של ביאליק ורבניצקי , שבא לעולם כחמש עשרה שנה אחרי השיר . לא היה בית עברי יודע ספר ולא הייתה כיתת בית ספר ציוני בין שתי מלחמות העולם בארץ ובגולה שבהם לא הדהד ספר האגדה . בזכות ביאליק היה סיכוי שהאגדה תהיה לנכס לאומי לעם ישראל , כאשר הוא בונה את עצמאותו הלאומית המחודשת . בתוך התהליכים שעוברת החברה הישראלית בולט הקיטוב בין חרדים , דתיים וחילוניים . קיטוב זה השפיע בשני כיוונים על היחס לאגדה . היהדות החרדית , וגם היהדות הדתית שאינה חרדית , סוגרות את עצמן ומחזירות את האגדה לתפקיד הישן או המיושן שלה - היא בשבילן איסקופה נדרסת לדרוש המשרת את הצרכים האקטואליים . החברה הלא דתית , בגלל אותו קיטוב , מרגישה זרות כלפי יצירות העם העתיקות , וגם האגדה נפלה קרבן לזרות זאת . לא נכון לומר שבכל בית עברי היודע ספר בימינו נמצא ספר האגדה , וגם מספר הילדים בבתי הספר העבריים הפוגשים את ספר האגדה כחומר לימודים חי , בוודאי אינו גדול היום . הציבוריות הישראלית הכללית מעידה בהתבטאויות הפומביות שלה שהיא רחוקה ומתרחקת מן הנכסים הלשוניים והרעיוניים של האגדה . האם אברה בישראל התקווה לאגרה , לאותה אגרה שחזה ביאליק בשירו ואשר הוא כינה אותה 'מן הגילויים הגדולים של רוח האומה , עולם נפלא ומיוחד שצריך להשאר קיים כמו שהוא בתור יצירת מופת לדורות עולם ? ' האם תחזור האגדה לשכון במסגרות הישנות בלבד ?
|
|