|
|
עמוד:191
הנוצרית תכלית שינוי לאחר , 1187 למרות הכרזתו של צלאח אלדין על החזרת הסטטוס קוו שלפני . 1099 הטלת מס הג'זיה מחדש על הנוצרים והיעלמות ההגמוניה הדתית של הלטינים היו המאפיינים הקדם צלבניים היחידים שחזרו לקדמותם . לבד מכך , צלאח אלדין העדיף את נתיניו הנוצרים המצריים בחלוקת זכויות במקומות הקדושים ? לראשונה הוענקו לקופטים _פריווילגיות בכנסיית הקבר בנפרד מאחיהם המונופיסיטים הסוריים , ועם הקופטים באו גם האתיופים . בשנת — 1236 כנראה מתוך אי התחשבות בתוצאות העתידות — מינה הפטריארך הקופטי בקהיר , קירילוס השלישי לקלק , ( 1243-1235 ) בישוף לקופטים של ירושלים . שנה שלאחר מכן ביקר בעיר הפטריארך היעקוביטי איגנאטיוס , וכאות למורת רוחו מגזילה זו של מעמד היעקוביטים כמייצגי המונופיסיטים , מינה בישוף לאתיופיה . בשורש הסכסוך עמדה העובדה שהפטריארכים המונופיסיטיים של אלכסנדריה ואנטיוכיה חילקו ביניהם זה מזמן את המזרח התיכון : ארץ ישראל נכללה בתחום השיפוט של הפטריארכיה הסורית , ואילו אתיופיה וניביה נכללו כזה של מצרים . חלוקה זו לא היתה טריטוריאלית גרידא " היא ייצגה גם הבדלים תרבותיים ולשוניים בין הקופטים והסורים ומסורותיהם . הפטריארך קירילוס לא התכוון לספח את ארץ ישראל אלא להעמיד למונופיסיטים הקופטיים מנהיג רוחני בן עדתם . הפטריארך איגנאטיוס לא היה לבדו בתלונתו , שכן הבישופים במצרים מחו גם הם על שקירילוס לא נועץ עמם בעניין המינוי . מכל מקום , לאחר שנעשה הדבר הפך החידוש למסורת , ומעתה ואילך פרשו קהילות הקופטים והאתיופים מצל חסותם של הסורים והחלו להעמיד מוסדות משלהם . השלטון הממלוכי שקם במצרים לאחר מכן 1250 ) ואילך ) ושלט גם בארץ ישראל ובסוריה הפך את הישיבה בירושלים למושבת עוד יותר עבור נזירים וצליינים מצריים ונוביים . להלן רשימת _בישופיה הקופטיים הראשונים של ירושלים : כסיל אי , ( 1260-1236 ) בוטרוס א' , ( 1306-1271 ) מיכאל , ( 1324-1310 ) יואנס , ( 1340-1326 ) בוטרוס ב' . ( 1362-1341 ) קהילה אחרת שהגדילה את כוחה היתה הגיאורגית . שיבת ירושלים לחיק השלטון המוסלמי באה בד בבד עם עלייתה של אליטה צ'רקסית חדשה , הלא הם המ 7 ? לוכים , ועם ימי שלטונה הזוהרים של המלכה תמר ( 1212-1184 ) בגיאורגיה , ארץ שממלוכים רבים הכירוה מקרוב — רבים מהם היו גיאורגים שעברו לאסלאם . מלכה לוחמת זו גילתה דאגה ניכרת לרווחת בני דתה הכלקדונים בארצות שבשלטון בני איוב ; היא הציעה כופר למען החזרת שרידי הצלב האמיתי ( שנשבה על ידי צלאח אלדין בקרב חטין , _< ושלחה ממון רב לשיקומם של מנזרים ומוסדות צדקה בארץ ישראל . השפעה גיאורגית גוברת זו עודדה גיאורגים נוספים לבקר בארץ , ובתוך זמן לא רב הוקמו עבורם אכסניות , מנזרים וכנסיות משלהם " , בנוסף על מנזר הצלב הקדוש , שהיה מאז ומתמיד מוסדם העיקרי בירושלים . שלא כקופטים , הגיאורגים לא תבעו הנהגה דתית נפרדת מן המלכיתים , אלא המשיכו הכנסייה הגיאורגית על שם יוחנן הקדוש , באתר הקרוי היום 'סן סלוודור , ' נמכרה לפראנציסקנים בסוף המאה הי"ד . יש עדות לכך שמלכה גיאורגית כלשהי פרשה לירושלים סמוך לאחר הכיבוש הפראנקי ובנתה שם מנזר , וכך כמעט לא פסקה הנוכחות הגיאורגית בעקבות שינוי השלטון . זאת ועוד , ההכנסות מאדמות בגיאורגיה , שהועברו זה זמן רב לכנסייה המלכיתית בירושלים , נשלחו גם במאה הי"ב לבעלים הלטיניים החדשים . בשל כך שררו יחסים טובים בין הגיאורגים לבין הפראנקים ; וראה : Queiques textessur les premiers temps de l'Eglise latine de Jerusalem' , in : Recueil de J . Richard , _arern «' 1 _'Ecoie des Chartes , 12 420-430 ( = Memoires & documents pubiie ' s par la travauxoffenaM . c / _ovmB / _wk' / , Paris 1955 , II , pp .
|
|