|
|
עמוד:11
הקטלנית . רופאו האישי ד " ר מרקוס הרץ סיפר לקוראים על הידרדרות מצב בריאותו ועל שעותיו האחרונות . שגריר אוסטריה בברלין שלח מברק לשר החוץ שלו בוינה , שבו נכתב : "אתמול מת כאן משבץ המלומד היהודי המפורסם משה מנדלסון . " לדברי ההספד והשבח לא היה גבול . משכילים יהודים הביעו צער כבד על מותו הפתאומי של מנדלסון שבו ראו דמות מופת . הם דימו אותו למשה רבנו ובלשון מקראית קוננו מרות על מותו : "משה האיש אשר העלנו מבור היוון , ממצולות הבערות אל בתי החכמה והדעת עזב אותנו . " את נחמתם ביקשו למצוא במורשתו הרוחנית : "עוד דובר אתנו לשון וספר , לא אומר ודברים כי אם ברוח , כי בין חכמי ישראל לא נודע בדורו איש כמוהו שלם במעלות ומדות . " ידידים נוצרים הגיבו במילים נרגשות במכתבים אישיים , במברקים ובמאמרים בעיתונים על מותו הפתאומי . כולם היו תמימי דעים כי מנדלסון נמנה עם בכירי עולם הפילוסופיה והספרות של גרמניה . הוא היה מלומד בעל שיעור קומה , כתבו , שנלחם בעטו למען האמת ושימש דוגמה במידותיו הטובות . שוב ושוב הזכירו את האיטרות והסיסמאות ההומניסטיות שהיו שגורות בפיו ושאותן נהג לכתוב בברכות ובהקדשות לידידיו : "חתור אל האמת , אהוב את היפה , רצה את הטוב ועשה את הטוב ביותר " , " ללא אהבה העולם הוא תוהו ובוהו " , " האמת והשלום אהבו . " בניה של החוכמה ומוקירי המעלות הטובות של האזרח , נכתב במאמרי ההספד כמעט בקול אחד , איבדו אדם יקר במיוחד , סמל של תקוות העתיד - חיים מאושרים של אהבה ושותפות בין בני האדם - ומבשרו של היום הנכסף שבו יראו היהודים והנוצרים זה בזה אחים . כמה ימים לאחר מותו החלו מוקיריו לתכנן כיצד ינציחו את זכרו . בין היתר פתחו במסע לגיוס תרומות במטרה לשלב את הפורטרט של מנדלסון באנדרטה דמוית פירמידה שתוכננה עוד לפני מותו לזכרם של גדולי המלומדים הגרמנים - גוטפריד וילהלם לייבניץ , יוהן היינריך למברט וירהו גאות זולצר - ושהייתה אמורה להיות מוצבת בכיכר האופרה של ברלין . על רקע ההיסטוריה של היהודים באירופה זה היה אירוע מדהים וחסר תקדים - מעולם לא ייחסה דעת הקהל הנוצרית חשיבות אוניברסלית למותו של יהודי . אין ספק כי הסיבה לכך היא פרסומו של מנדלסון בעשרים השנים שקדמו למותו - מאז שדבק בו הכינוי המאדיר "סוקרטס הגרמני " - כהוגה דעות מזהיר וכמלומד מכובד ובעל שיעור קומה . על אף שלא צמח בסביבה החברתית של האינטלקטואלים הגרמנים , לא למד באוניברסיטאות הנחשבות , לא מילא כרבים מחבריו הנוצרים תפקיד בכיר או זוטר במערך הפקידות של השלטון ולא
|
|