|
|
עמוד:12
לתאר כיצד היה נראה הקולנוע בארץ בלעדיה . ברור שהיה מתפתח בארץ קולנוע אילו תל אביב לא היתה , או אם במקרה הקולנוע הישראלי היה מתפתח במקום אחר , אבל קשה לדמיין כיצד היה נראה קולנוע דמיוני מעין זה , בהתחשב במקום המרכזי שמילאה תל אביב בעיצוב הנוף , האווירה , החלל , מרקם הנושאים , הדמויות , נוהלי ההפקה וכל היבט אחר הקשור לקולנוע הישראלי . כה דומים השניים בדרכם , עד שאין מנוס מלומר שכל מה שנאמר על ידי נעמי שמר על תל אביב ניתן לומר גם על הקולנוע הישראלי — שכמו תל אביב גם הוא מלא "דפקטים , " והוא "סקנדל" והוא "אסון" ו"עובדה שכל" המבקרים "כתבו" עליו דברים איומים ונוראים "בעיתון : " שהוא אינו מצדיק את התקציבים , שהוא כולו סרטים כושלים , שבהסריטיו אין עלילות ובפסי קולו אין מנגינות , שהוא קטן מדי והוא צפוי מדי . אבל בכל זאת נעשו במסגרתו אלפי סרטים . אם נניח להתלהמות נוכל לומר שמאז תמו ימיו ה"פרה היסטוריים" של הקולנוע העברי בארץ ישראל והחלה ה"היסטוריה" שלו ( שנת ( 1927 הוא היה בראש ובראשונה תופעה תל אביבית . למעלה מכך , העובדה שההיסטוריה שלו החלה בזמן שהחלה , קשורה בהתפתחותה של העיר ובאופן שבו בחרה לתקשר עם האמנות החדשה , שנולדה בעשור האחרון של המאה ה 19 והגיעה לתל אביב לקראת תום העשור הראשון של המאה ה , 20 כאשר העיר החלה את צעדיה הראשונים ובמקביל להם התגלו "סימני קולנוע" באזור שייקרא לימים גוש דן . במאמר שלפנינו יתוארו סימנים אלה , שפרצו בשלב מסוים בקול שאון והפכו לתופעה עתירת בתי קולנוע , סרטים , חברות הפקה והפצה , מעבדות ומאבקים על מקורות מימון . כדי לעשות זאת כהלכה אקדים כמה הערות על הגישה התיאורטית והמסגרת ההיסטורית , שבעזרתן יתואר ייצוג העיר תל אביב בקולנוע הישראלי . 5 4 בעזרת תיאוריית הרב מערכת הוכחתי במספר מקומות מדוע יש לראות את שנת 1927 כראשית ה"היסטוריה" של הקולנוע בארץ ומדוע יש לחלק את הקולנוע הישראלי לתשע תקופות . במאמר זה אצמצם חלוקה זו באמצעות איחוד אחדות מהתקופות תחת קורת גג אחת . כתוצאה מכך תיווצרנה ארבע תקופות , התואמות את החלוקה המקובלת לתקופות
|
|