|
|
עמוד:12
" אך בחלקות תשית למו , הפלתם למשואות" ( יח . ( אולם עיקר חידושו של המשורר נוגע לפתרון גורל הצדיקים . המשורר הגיע להכרה , שמערכת החשיבה הקודמת שלו בטעות יסודה : טענתו על מצבו הרע אינה עומדת במבחן האמת . ההסתכלות הנכונה על החיים לימדה אותו שלמרות טענותיו על גורלו הרע ועל הכישלון החברתי שלו ושל הצדיקים חבריו , הרי למעשה במשך כל התקופה הזאת היה טוב לו , אלא שהוא לא היה ער לכך . הטוב השמור למשורר ( ולשאר הצדיקים ) בא לידי ביטוי בכך שהאל עמו וקרוב אליו : "ואני תמיד עמך , אחזת ב ? ד ןמיני" ( כג . ( נוכחותו הקבועה של האלוהים לצדו והשגחתו עליו הן הן הטוב המוחלט . לעומת זאת , הרשעים אינם זוכים לקרבה זו , ומכאן נובע הכינוי שהוא מכנה אותם : "ךחלןיף" ( כז , ( ועל כן הם יאבדו . ההצלחה האמיתית שמורה , אם כן , לצדיק , ואף שלפי קנה מידה תועלתני עשוי הרשע להיחשב מצליח לרגע , הרי במהרה ובפתאומיות יאבד . לא בכדי פתח אפוא המשורר בקביעה : "אןל טיב ליבראל אלהים לברי לבב " ( א . ( [ א ] אך טוב ליבראל אלהים לברי לבב . כתוב זה קשה במיקומו ובניסוחו . השאלה הלאומית אינה מעניינה של ספרות החכמה ושל הספרות הנגזרת ממנה , לפיכך תמיהה היא על השם "ישךאל" המופיע בו . אם נקיים את הנוסח הנתון , נראה שלפנינו תוספת מימי בית שני . יצוין שבספר תהלים מצויות כמה וכמה תוספות לאומיות כאלה . כך במזמור ג , ט : "לה' הןשוץה , על עמך בךכתך סלה , " באה תוספת בעלת גוון לאומי בסוף מזמור בקשה של יחיד ; כט , יא : "ה' עז לעמו יתן , ה' יבךף את עמו בשלום" - בסוף מזמור הימנון , וכך מוסבר גם הלשון "של 1 ם על ישךאל , " הבא בסוף כמה מזמורים , כגון קכה , ה ; קכח , ו . ללשון זה השווה גם דברי הימים א כב , ט . 4 מאידך גיסא ניתן לראות בלשון "ישךאל" שיבוש , ותיקון הנוסח הוא קל ביותר : "ל ^ ר אל , " ולפי זה קובע המשורר בראשית דברו את צדקת האלוהים ביחס לגורל הצדיק . + הפסוק הראשון פותח בצורה שונה מזו שפותחים בה כל הפסוקים הבאים אחריו עד פסוק טז , ומאידך גיסא , הוא דומה באווירתו לכתובים שבמחצית השנייה של המזמור . לפיכך אפשר להסביר את מיקומו באחת משתי הדרכים : . 1 המחבר הקדים כאן את המסקנה שהגיע אליה במחשבתו על החיים ; . 2 לפנינו פתיחה שבלונית מעין זו שבירמיה יב , א : "צדיק אתה ה ' כי אריב אליף , אך משפטים אלבר איתך . " וגו , ' או חבקוק א , יג : "טה 1 ר עינים מךאות רע והביט אל ץמל לא תוכל , למה תביט בו גךים , תחךיש בבלע ךשע צדיק ממנו . " כלומר , מן הסתם היתה מסורת ספרותית לפתוח תלונות כנגד האל בניסוח של צידוק עקרוני של האל . [ ב ] ואני כמעט נטיו רגלי , כאין שפכו אשרי . המשורר מתוודה שקינא ברשעים המצליחים , וכמעט עמד לחטוא כמותם . הציור של נטיית הרגליים מכוון לומר , שרגליו עמדו לפנות לכיוון נלוז , או שעמדו להתמוטט . מכל מקום , כפסע היה בינו לבין היסחפות למצב , שבו היה חדל להיות צדיק , אך ברגע האחרון ניצל . איברו השני של הפסוק בא בתקבולת נרדפת לאיברו הראשון : צעדיו " ) א ^ ךי ( " כמעט מעדו , התמוטטו " ) שפכו . ( " [ ג ] שלום רשעים אראה . השווה "שלו כל בגדי בגד " ( ירמיה יב , א . ( שלוות הבוגדים ושלום הרשעים הם ביטוי לסוגיית "רשע וטוב לו , " כלומר : טענת המתלונן מוסבת על הצלחת הרשעים , בעוד שלפי הגמול הראוי להם , צריכים אלה להיות בכי רע . מכאן ועד פסוק יב מתאר המשורר בפרוטרוט את הצלחתם החברתית של הרשעים , שבגללה נתקנא בהם והיה קרוב להתמוטטות אמונתו בצדקת האל . [ ד ] כי אין חךצבות למותם ובריא אולם . ציור להמחשת בריאותם האיתנה . "אולם" מכוון להשוואה לאילים , היינו.- בריאים ושמנים עד כדי כך , שנדמה כי אין גבול " ) חךצבות (" לחייהם , וכביכול אין הם צפויים למות . [ ה ] בעמל אנוש אינמו . "עמל אנוש " - סבלם של בני אדם . הם אינם נמנים עם הסובלים מקרב החברה . התקבולת חוזרת על אותו הרעיון : "ועם אדם לא עגעו" - אין הם נפגעים " ) ןנגעו ( " עם שאר בני האדם . [ ו ] לכן ענקתמו גאוה . הגאווה משמשת להם כעין ענק לצווארם , כלומר : בהתנהגותם הם מפרסמים את גאוותם . "ענק " הוא תכשיט לצוואר - ראה משלי א , ט : "כי לףת חן הם לראשן וענקים לגךגרתיף . " ? ץטף שית חמס למו . החמס עוטף אותם כתכשיט " ) שית (" או כבגד ( השווה משלי ז , י . ( [ ז ] יצא מחלב עינמו . תיאור היותם בריאים ושמנים עד כי נראה שעיניהם טובלות בחלב . קנברו משכיות לבב . ציור מקביל לחלקו הראשון של הכתוב , ואף הוא תיאור משמניהם ; לבם מכוסה בשומן כחלב . [ ח ] ^ מיקו . משורש מוק , שמשמעו בארמית לעג , התלוצץ . וידברו ברע עשק , ממרום ידברו . הם עושים את מעשי העושק שלהם , ועל כן הם מדברים ממרום , כלומר : במעשיהם הרעים הם רכשו את המעמד הרם ביותר בחברה . [ ט ] שתו בשמים פיהם , ולשונם תהלך בארץ . דברי הרהב שלהם מכוונים כלפי שמים : הם "שתו פיהם , " כלומר : שמו , כיוונו את דיבורם כנגד השמים , ובה במידה הילכה לשונם , דיברה , כלפי הבריות שבארץ , או.- דבריהם הרעים מתפשטים בכל הארץ . [ י ] לכן ישוב עמו הלם . כאמור , המזמור הוא
|
|