|
|
עמוד:10
פרק עג מבוא פרק עג הוא מזמור חכמתי . הוא דן בנושא הקלאסי של ספרות החכמה : שאלות הנהגת העולם בידי האל ושאלות שכר ועונש . המיוחד במזמור הוא שבצורה נדירה באות כאן לידי ביטוי מפורש שתי השאלות המפורסמות יחד : צדיק ורע לו , ורשע וטוב לו . יתרה מזו , גם התשובות שהמזמור מספק הן שתיים : אחת לכל אחת מהן . ? המשורר נאבק בשאלת הצדקתם של מעשי האל , ולמרות ההיקף המצומצם יחסית של הטקסט הוא דן דיון מלא ושלם בנושא . לא בכדי כינו במחקר את היצירה הזאת "ספר איוב הקטן , " ואף היה מי שטען שהמזמור הנדון אף נכתב בידי מחבר ספר איוב . מבנה הפרק . המזמור פותח בכותרת קצרה , " מזמור לאסף , " ומבנה המזמור גופו הוא כדלקמן : פסוק א - פתיחה כללית ( על מעמדה של זו ראה להלן , בפירוש לפסוק א . ( פסוקים ב - ג - 3 הודעת המשורר כי עמד להתמוטט עקב קנאתו ברשעים המצליחים . פסוקים - hi יב - תיאור הרשעים והצלחתם . פסוקים יג-טז-המשורר הצדיק וסבלו . פסוק יזג-הנסיבות שבהן הגיע המשורר לפתרון הבעיות . פסוקים c-ei פתרון שאלת "רשע וטוב לו . " פסוקים כא-כח-פתרון שאלת " צדיק ורע לו . " פסקה זו נחלקת לשני חלקי משנה : פסוקים כא - כד ופסוקים כה - כח . ? יש לציין שאחד מאמצעי הגיוון של הספרות המקראית הוא הסידור הכיאסטי . b a- // b-a סידור זה בא לידי ביטוי הן בתחום הכתוב הבודד והן בסידור חלקי יצירות ואפילו ביצירות שלמות . לפיכך תמיהה היא שבמזמור זה סדר הפתרונות כסדר הבעיות , היינו : . b-a // bi-ai אך סטייה זו מן הגיוון המקובל מצאה לה תחליף ברור במזמור : בעוד שסדר העיסוק בשלב הפתרונות זהה לסדר הטיפול בשלב הבעיות , הרי נוצר כאן בכל זאת "כיאסמוס כמותי , " כלומר : במקום שינוי בסדר האיברים ניכר כאן חילוף בהיקף העיסוק . בחלק העוסק בבעיות מושם עיקר הדגש בבעיית "רשע וטוב לו" ( פסוקים - b \ יב , כעשרה פסוקים , ( בעוד שלבעיית "צדיק ורע לו" הוקדשו רק ארבעה כתובים ( פסוקים יג - טז . ( והנה בחלק העוסק בפתרונות נתהפכו היוצרות : עתה מוקדשים רק כארבעה כתובים ל"רשע וטוב לו " ( פסוקים - bV כ , ( ואילו לבעיית "צדיק ורע לו" יוחדו בחלק זה שמונה כתובים ( פסוקים כא - כח . ( באופן כזה נוצר היפוך בסדר ההתייחסות בעקבות המהפכה שחלה בהשקפת העולם של המשורר . הרעיון בפרק עג . המשורר מציג לפנינו באופן מסודר את השקפת עולמו בשאלה החשובה של הגמול האלוהי . הוא בונה את דבריו בשני חלקים . בתחילה הוא עונה קצרות על השאלה שעמדה בעבר במרכז מחשבתו . מדוע אין האל מעניש את הרשעים , ולא עוד אלא שהוא מעלים עין מעמדתם המצליחה בחברה ? בשולי הדברים מצביע המשורר על הבעיה המשנית . אולם כשנפקחו עיניו לראות באור הנכון את דרך הנהגת העולם בידי האל , הפך המשורר את סדר בחינת הדברים בעולם . ? לשאלת הצלחת הרשעים הוא מתייחס בקצרה , משום שנסתבר שלא זה עיקר הדברים . לפתרון השאלה בדבר הצלחת הרשעים הגיע המשורר בהשפעת התשובה המוכנה והשגרתית של ספרות החכמה : הצלחת הרשעים אינה אלא זמנית . חידושיו של המשורר בחלק זה ( יז - כ ) מתמצים בעיקר בניסוחים חדשים של מהירות המפלה ופתאומיותה ושל תכנונו של האל להביא להצלחתם המרשימה של הרשעים כדי לגרום בסופו של דבר להורדתם מגדולתם : מבוא לספר השלישי [ פרקים עג - פט ] אחד עשר מתוך שבעה עשר פרקי הספר השלישי מיוחסים לאסף , ארבעה לבני לןרח , מזמור אחד לאיתן ואחד לדוד . היות שבכל ספר תהלים יש רק עוד פרק אחד המיוחס לאסף ( פרק נ , ( נראה בבירור שהספר השלישי מושתת על אסופה קדומה מלפני התגבשות ספר תהלים השלם . ? הספר השלישי פותח ב"מזמ 1 ר לאסף " ( עג , א , ( ומכאן ואילך באים מזמורי אסף ברצף עד מזמור פג . ארבעת מזמורי בני קרח באים מיד אחר כך בשני זוגות : פד - פה ; פז - פח ; המזמור היחיד לדוד בא בין שני הזוגות של מזמורי בני קרח ( פו , ( ואילו המזמור היחיד לאיתן בא אחרי הזוג השני של מזמורי בני קרח ( פט . ( עוד ראוי לציין את הייחוס הכפול הבא במזמור פח : " לבני קרח ... להימן האזךרוי , " ועיין בפירוש למזמור זה , וכן למזמור עז . השם "הימן" אינו מופיע עוד בספר תהלים ^ . ממצא זה מלמד , שהקובץ הקודם של מזמורי אסף נקלט כמות שהוא בספר השלישי , ומטעמי כמות , כדי להגיע להיקף של חומש בתהלים , צורפו אליו עוד ששה מזמורים , כך שהיקפו הכללי של הספר - שבעה עשר פרקים-מקביל להיקפו של הספר הרביעי ( צ - קו . ( אף אפשר שצירופם של כל ששת המזמורים שאינם לאסף , או חלקם , כבר היה בקובץ הקדום . יצוין שמספר מזמורי אסף בספר תהלים הוא שנים עשר ( אחד בספר השני ואחד עשר בספר השלישי , ( ואילו בני קרח מיוצגים בספר תהלים באחד עשר מזמורים ( שבעה בספר השני וארבעה בספר השלישי . ( עוד יצוין שכשם שהספר השלישי מביא , כאמור , ברצף את אחד עשר מזמורי אסף , ורק אחר כך באים האחרים , ובכללם ארבעת מזמורי בני קרח , כך גם הספר השני פותח ברצף של שבעה מזמורים לבני קרח , ומיד בסמוך המזמור הבודד המיוחס לאסף ( נ . ( אלא שטיבו של הספר השני שונה מן השלישי , משום שלמרות הפתיחה המאסיבית והרציפה במזמורי בני קרח , הרי עיקרו של הספר הוא גוש רציף של מזמורי דוד . הספר השלישי מסתיים , כאמור , במזמור היחיד לאיתן , וגם בכך הוא מקביל לספר השני , שבסיומו בא מזמור יחיד המיוחס לשלמה ( עב . ( עג , ז " לכן ענקתמו גאוה , יעטף שית חמס למו . " פרק עג הוא מזמור חכמתי הדן בשאלה הקלאסית של השכר והעונש , חלקו הראשון מתאר את הרשעים אשר טוב להם , והשני - את הצדיקים הסובלים . בגלל מצבם הטוב לכאורה התקנא המחבר ברשעים , וכמעט חטא כמותם . לשאלת הצלחתם מתייחס המחבר נקצרה , משום שזו זמנית , והם עתידים לרדת במפתיע מגדולתם . בתיאור עושרם ועליונותם מדמה המשורר את גאוות הרשעים לענק העוטף את צווארם , ואת החמס שהם שרויים בו ~ לתכשיט המעטר את דמותם . בתמונה : ענק דמוי סהר עשוי זהב וכסף ( אררט , מאה ז ' לפה " ס . (
|
|