|
|
עמוד:620
לפיכך נראה לנו , כי ההבדלים באיכות הבנייה בין המבנים היהודיים ( פרט , אולי , למוסדות הציבור ) לבין המבנים הנוצריים והמוסלמיים היו למעשה גדולים בהרבה . ג . ההבדלים במיקום , בתפרושת ובחלוקה המרחבית של בנייני שלוש העדות . התופעה הגאוגרפית הבולטת והמאפיינת ביותר את העיר החדשה היא החלוקה שהחלה נוצרת בה בין שכונות , רבעים , וגושי מגורים , בהתאם לפיצול הרתי של התושבים בירושלים . בראשית הבנייה עריץ לא היתה החלוקה ברורה , ובני העדות השונות בנו במקומות שונים ובמעורב . בחלוף השנים התחילה ההפרדה להתברר , אם כי מובן שהיו גם אזורי מעבר ושטחים מעורבים . בתחילה נטלו המוסלמים חלק גם בבנייה לאורך דרך יפו וליד מגרש הרוסים . אך אט אט החל הריכוז שלהם מתגבש מצפון לעיר העתיקה , על הדרכים שיצאו משער שכם ומשער הורדוס , ובקירבת הרובע המוסלמי . המבנים שלהם נפרשו בפיזור , כיאה לווילות נפרדות ולבתי עשירים . במרוצת הזמן החלו ווילות אלו מתגבשות לשכונות , כשבמרכזן חמולות משפחתיות ( ראה עמ' . ( 472 בולן יחד החלו יוצרות את היגוש המוסלמי , הידוע כיום כ'מזרח ירושלים . " לפי המיפקר התורכי שנערך ב 905 ו , ועל סמך מפות רצילומי אוויר , הגיע מספר המבנים המוסלמיים בירושלים שמחוץ לחומות ל , 329 מהם 256 בצפון העיר ( כולל שטח שכונת מוצרארה . ( לימים גדל עוד יותר הריכוז המוסלמי במרחב זה של ירושלים החדשה . הנוצרים בנו את מבניהם בירושלים שמחוץ לחומות בצורה מפוזרת מאד בתחילה . אט אט נתברר , כי רוב בנייניהם —פרט לאלה שנבנו באתרים קדושים ( גת שמנא , הר הזיתים , הר ציון ועוד ) —משתדלים להיצמד לעיר העתיקה ולדרכים שיצאו משער שכם ( דרך שכם ורחוב הנביאים ) ומשער יפו ( דרך יפו ודרך בית לחם . ( בין כתלי מוסדות הציבור התגוררו תושבים נוצרים , ולידם אף נבנו מבנים פרטיים . 376 מתוך 485 המשפחות הנוצריות שגרו בירושלים החדשה לפי המיפקד התורכי של , 1905 התגוררו באזורים האלה : באב אל ח ' ליל ( שער יפו , ( בקעה , טאלביה , ממילא , מנשיה ( ררך יפו , ( מוצרארה , מסעודיה ( הרחובות ישבם' ו'הנביאים , ' ליד שער שכם ) והשכונה האתיופית . ( עור 50 משפחות גרו באיזור 'שנלר . ( ' מתברר שהנוצרים התרכזו בעיקר ממערב לעיר , אך בצמידות לעיר העתיקה , בקירבת הרובע הנוצרי . הסיבות מובנות , וכבר עמדנו עליהן ( ראה עמ' . ( 204 מבני הציבור הנוצריים האכסניות לצליינים ומוסדות הציבור ( פרט לכמה יוצאים מהכלל ) — שאפו להימצא בקירבת כנסיית הקבר , אתרים נוצריים אחרים והאוכלוסייה הנוצרית שהתגוררה ברובע הנוצרי ובעיר העתיקה בכלל . מחירי הקרקע הגבוהים באזורים הללו לא הרתיעו אותם , שכן היו בידיהם האמצעים הכספיים , ושיקולי יוקרה של מיקום עמדו אצלם מעל לכל . לימים , משגדל היקפה של האוכלוסייה הנוצרית שיצאה לגור מחוץ לחומות , הלך וגדל הריכוז הנוצרי באזורי בקעה וטאלביה , שבהם נמצאה קרקע פנויה , ואשר המרחק ביניהם לבין הרובע הנוצרי בעיר העתיקה לא היה רב . כך הלך ונוצר בירושלים החדשה שמחוץ לחומות גם גוש נוצרי ברור . בניגוד למוסלמים ולנוצרים לא יכלו היהודים לבנות מחוץ לחומות בקירבת הרובע היהודי שבעיר העתיקה . מסיבות טופוגרפיות לא התאים דרומה של העיר לבנייה , והתפתחותו חלה בשלב מאוחר בהרבה . השכונות היהודיות הראשונות מחוץ לחומות נבנו אף הן במערב העיר . תחילה היו מפוזרות מאד , אך במשך הזמן נתגבשו לשני גושים עיקריים — גוש מאה שערים וגוש דרך יפו . בךבות השנים התלכדו שני גושים אלה לגוש רצוף אחד במרחק מה מהעיר העתיקה — ועיר יהודית חדשה החלה צומחת מחוץ לחומות ( ראה עמ' . ( 526 . 5 אדר . מפקדי אובלוסיה , עמי 4 סו . 106-
|
|