|
|
עמוד:326
לראות בשכונות אלו שכונות של יזמה פרטית עסקית . כאלה היו השכונות של חברת פרוטיגר — מדונה יהורה ואחרות — ועור שכונות רבות , שנוסרו , בעיקר , במחצית השנייה של שנות ה 80 ובשנות ה . 90 הנקודה האחרונה שברצוננו להעלות בסיכומנו הכללי על בנייתן של השכונות בירושלים שמחוץ לחומות היא , באיזו מידה תרם המבנה השכונתי הזה של ירושלים החדשה להמשך הפירוד והפילוג של יהודי העיר לעדותיהם ולארצות מוצאם השונות . כבר ב 1888 תוקף ר' יעקב גאלדמאן ברברים חריפים את הפילוג של יהודי העיר : 'מתשעה קבץ צרות עץ ושנאת חינם שלקחו למו אחינו מעשרה שירדו לעולם , לקחה לה ירושלים תשעים ותשע ידות < מתשעה קבין פרוד הלבבות ואי אחדות נטלה ירושלים 99 חלקים . בירושלים אץ ערה עברית , אין קהלת ישראל . רק קבוצת אנשים עבריים , רק אנשים מבני ישראל ; וכשם שפרצופיהם ומלבושיהם אינם שווים , כך דעותיהם והלך נפשם רחוקות אשה מחברתה כרחוק מזרח ממערב : מובדלים הם יהודי ירושלים איש מרעהו בשפתו , בלשונו במנהגיו והליכותיו , ברחוק מהמקום שיצא משם איש ממקומו ... לאגד כל העדות השונות לא יעצר כוח רק האיש אשר כוחו חזק " ... לקרב המרוחקים בזרוע ... " ואליו נקוה . 158 ' פירסט , המצטט דברים אלה , זוקף זאת למבנה השכונתי של העיר . לנו נראה חשוב להדגיש , שהמבנה השכונתי היה בעצם תוצאה של מצב קיים , תוצאה של מקומות מוצא שונים של קבוצות יהודים שבאו לעיר , של מקורות כספי התמיכה שהגיעו אליהם , ושל מנהגים , מסורות ודעות , שרווחו בעדות ישראל השונות בגולה ואחר כך במקום התקבצותם , בעיר העתיקה . הבנייה השכונתית אפשרה לכל אחת מהקבוצות השונות לשמור על אורדו חייה הנפרד ; היא שימרה מצב קיים ובמקרים מסויימים אף חיזקה אותו — אך נראה שגם מנעה חיכוכים מיותרים . על כל פנים היא לא היתה הגורם אלא התוצאה . מלבר זאת אנו נתקלים במספר מקרים המצביעים בעליל על הרצון 'לשבור' את המסגרת העדתית . בכמה מ'בתי ההקדש' חולקו הדירות במתכוון בין עניי שתי העדות העיקריות , האשכנזים והספרדים . כך היה , למשל , במשכנות שאננים . בשכונות ה'חברוח' — ובמיוחד בין ה'מתקדמות' שבהן — נעשה ניסיון ברור שלא להבחין בארצות המוצא ולהתארגן על בסיס חברתי בלבד . לחל ק מעדות המזרח — למשל , לתימנים , אך גם לאחרים — קמו פטרונים מקרב העדה האשכנזית , ואלה בנו למענם בתים גם בתוך השכונות האשכנזיות ובקירבתן . גם החברות הפרטיות , שמכרו דירות לכל דורש , לא הגבילו את המכירה לבני עדה זו או אחרת . כך אירע , כי אף על פי שבמקרים רבים ניבנו השכונות על בסיס עדתי , ואף קבוצתי , לא היחה ההפרדה העדתית בשכונות ירושלים מוחלטת — פרט , אולי , לשכונות ה'כוללים . ' רומה אפוא , כי חרף ההבדלים העדתיים , החברתיים ואף הדתיים , שהיו קיימים בין הקבוצות היהודיות השונות שבנו מחוץ לחומות , עלה המשותף על המפריד , וכך , במרוצת הזמן , החלו השכונות היהודיות השונות , יחד עם מבני הציבור היהודיים הרבים שנבנו , מתלכדים לרציפות התיישבותית אחת . ואם תחילה נבנו השכונות היהודיות לאורך צירים אחרים , הרי שבהדרגה החלו צירים אלה — ובמיוחד שני העיקריים שבהם , ציר מאה שערים וציר דרך יפו — מתלכדים למרחב אחד . ההתלכדות נוצרה דווקא בשטח המרוחק מהעיר העתיקה , ועקב כך החלה נוצרת בעורף הרצועה הנוצרית מוסלמית שנצמדה לעיר העתיקה — עיר חדשה , שהלכה ונתחזקה בחלוף השנים — ירושלים היהודית . . 158 גאלדמאן , לפי פירסט , ירושלים החדשה , עמי 42 ו .
|
|