|
|
עמוד:187
לבישוף גובאט סכום בסף גדול לשם הקמת בית מחסה לחולים אלה . הבית הוקם בקרבת בריכת ממילא . שטח המגרש שנקנה היה 7 , 800 מ"ר , והבית שנבנה — דו קומתי . בקומת הקרקע היה חדר אחד לנשים וחררי שירותים , ובקומה שמעל 3 — חדרים לגברים . כל המגרש הוקף חומת אבנים . האדריכל היה שיק . קבלן ופועלים ערבים הקימו אותו בקבלנות תמורת 1 , 000 נאפוליונים זהב . הקונסול הפרוסי רוזן סייע הרבה בייסוד . משנסתיימה הבנייה החלו בהעברת המצורעים מסוכותיהם אל הבית החדש . בתחילה חששו להיכנס לבית המחסה מצד אחד פחדו מהמוסלמים בעלי המגרשים השכנים , שניסו להרחיקם , ומצד שני הרתיעם הרעיון להיכלא בבית זה לכל חייהם . הם חששו גם מפני המפעל המיסיונרי , ורק לאחר שכנועים רבים נאותו חלק מהם לעבור לשם . ב 869 ו כבר גרו במוסד 8 חולים . בית המחסה עמר תחת פיקוח וערה , שהיתה מורכבת מכומר הקהילה הפרוטסטנטית , הקונסול הגרמני , הבנקאי י . פרוטיגר — גזבר , האדריכל ק . שיק — יועץ טכני , והד"ר צ'פלין — רופא המוסד . ב 1867 הובאו לירושלים המיסיונר ד"ר טפה ( Tappe ) ואשתו וקיבלו על עצמם את התפקיד הקשה לנהל בית מחסה זה . ב , 1879 עם מות הבישוף גובאט והתמנות בישוף אנגלי במקומו , פנתה הקונסוליה הגרמנית בבקשה להעביר אליה את הבעלות על המוסד והבניין . 41 כאשר החלו לבנות את בית המצורעים ברחוב ממילא ( כיום רחוב אגרון , ( 20 ב , 1866 היה זה המבנה הראשון בסביבה . המקום היה אז רחוק משטח מיושב ומאוכלס , ועל כן התאים למוסד כזה . יתכן אמנם שהדבר הביא לירידת מחיריהם של המגרשים הסמוכים , אלא שעד מהרה נבנו עוד בתים בסביבה . מביניהם נציין במיוחד את ביתו של המיסיונר פרדיננד וסטר ( ראה עמ' ו , ( 20 שנבנה ב , 1868 ואת שכונת מחנה ישראל , שאדמתה נרכשה ב 1867 ושבתיה נבנו ב 868 ו . בינתיים גדל גם מספר המצורעים שאושפזו במוסד . בפרוטוקול ישיבת הקורטוריום מ 670 ו 7 . 11 . נאמר , שמאז פתיחת המוסד נתקבלו בו 50 חולים 36 ) גברים ו 14 נשים . ( באותה ישיבה גם נידונה הקמת בניין חדש למוסד , במגרש שנקנה מצפון למושבה הגרמנית , באיזור מבודד . שיק נתבקש להגיש הצעת תוכנית . ב 9 . 5 . 1885 נורתה אבן הפינה , ב 1887 נסתיימה הבנייה ובשנה זו אף הועברו החולים למעונם החדש . בית המצורעים החדש ( היום ברחוב מרכוס 7 ו ) נבנה בבניין ריבועי מסביב לחצר פנימית , עם שתי קומות , עליית גג וקומת מרתף . השירותים נבנו מבודדים בחצר , והובילו אליהם שני מעברים . מסביב למבנה היתד . חצר נרחבת , ובה שני בורות מים גדולים וגן נרחב ובו עצי נוי ועצי פרי . במקום אף היתה מעין חווה חקלאית קטנה , שהחולים עבדו בה . השטח הוקף חומת אבנים גבוהה . מדרום לחומה השתרעה חורשת ברושים גדולה , שאף היא היתה שייכת למוסר , ובה הוקם תנור גדול להשמדת הפסולת . עוד בשכון המוסד בבית המצורעים הישן נשלחה לשם אחות דיאקוניסית , שסייעה לאם הבית בטיפול בחולים . כשעבר לבניין החדש נוהל המוסד בירי 3 אחיות ריאקוניסות . המוסר נסתייע גם בתרומות וב'אחים' מקהילת האחים הפרוטסטנטים מהרנהוט , ( Herrenhot ) הקרויים גם 'האחים הבוהמים . ' היה זה פלג פרוטסטנטי שהציב לעצמו מטרה לטפל בחולים כרוניים . בבית החדש והמרווח שנקרא יעזרת ישו' ( Jesus hilfe ) ( עד היום מצויה הכתובת Jesus hilfe בראש חזית הבניין הפונה לרחוב דובנוב , ( היה מקום ל 60 חולים , אך בדרך כלל גרו בו 40-30 מצורעים . . 40 רבעון החברה הגרמנית , שם , שם ' . גנזך המדינה , חטיבה , 67 ( קונסוליה גרמנית , ( תיק 255 ( חוברת מודפסת וכה רו"דו ראשץ על בית המחסה למצורעים ;( 1867 / 8 אליאב , מדיניות גרמנית , תעודה , 64 והערה בעמי 2 ג . 2 ו . 4 גנוך הבלרינה , שם . שם , מסי 2 » 2 ו — מכתב הקונסול הגרמני מיום 879 ו 2 . 8 . י ; טלמן , עמי 2 ו . . 42 גנזך המדינה , שם . שם , מס- 665 ו ; ומסי — 919 הזמנה לטקס הנחת אבן הפינה . . 43 גץ , עמי ג 1 ג ; 314- טלמן , עמ- 2 ו-גו ותרשימים .
|
|