|
|
עמוד:39
בירושלים החדשה : על כל עשרה יהודים נוספו עוד 28 יהודים ; בירושלים העתיקה : מכל עשרה יהודים נותרו בקושי שניים ! ערב מלחמת העולם הראשונה — מכל 50 יהודים כירושלים גרו 17 בתוך החומות . ערב מלחמת העצמאות — מכל 50 יהודים בירושלים נותר רק אחד בתוך החומות . להתמעטות האוכלוסיה היהודית ברובע שתי סיבות עיקריות : . 1 תהליך טבעי ומקובל של מעבר אוכלוסיה מאזור ישן לאזורים חדשים יותר . התהליך הואץ כאן עקב רמתם הירודה של מרבית המבנים כרובע , שהיו בני מאות שנים ואשר נבנו לעיתים כטלאי על גבי טלאי , וזאת בתוך סבך סימטאות דחוקות , באזור שתנאי התברואה ושאר השירותים בו ירודים . . 2 המאורעות שפקדו את ירושלים כתוצאה מהסכסוך _היהודי ערבי פגעו כמעט תמיד גם ( אולי בעיקר ) ביהודי העיר העתיקה , שגרו בסמוך לאוכלוסיה הערבית , ולעתים אף בתוכה ממש . אלה שנותרו ברובע היהודי , בעיקר לאחר מאורעות , 1939-1936 היו למעשה חתך נאמן של אוכלוסיית עוני טיפוסית , הניתנת להגדרה _על פי כמה קווי אפיון : . 1 אוכלוסיה דלת אמצעים . מרבית המפרנסים היו שכירים , שמשכורתם מתחת לממוצע . אם כי ראוי לציין שיחסית לא היו כאן נתמכים רכים בהשוואה לכלל היישוב היהודי בירושלים . . 2 מספר גדול יחסית של קשישים , הרבה ילדים ומיעוט יחסי של אוכלוסיה בגילאי הביניים . 3 . 50-20 גלי העלייה שפקדו את העיר החדשה בתקופת המנדאט כמעט שלא הגיעו לרובע . . 4 העדר מנהיגות מוסכמת , המסוגלת להתמודד עם בעיות השעה ולהטיל מרותה על האוכלוסיה . לסיכום : הרובע היהודי ערב מלחמת העצמאות היה למעשה _צל צלו של היישוב היהודי בירושלים , שצמח ופרח בין החומות בעיקר החל ממחצית המאה התשע עשרה ועד לראשית המאה העשרים . מול תהליכים אלה ניתן להבחין במגמה הפוכה של גיאות באוכלוסיה _הלא יהודית בין החומות , כפי שמראה הטבלה הבאה : במלים אחרות : ערב מלחמת העולם הראשונה , מתוך 16 תושבי בעיר העתיקה שישה היו יהודים . ערב מלחמת העצמאות רק אחד מכל 16 תושבים היה יהודי . לעיר העתיקה היה למעשה צביון ערבי שבתוכו חי מיעוט קטן , נציג חלוש לאוכלוסיית הרוב היהודי בירושלים החדשה . טבלה : 2 יהודים ולא יהודים בעיר העתיקה 1948-1880 ( אומדנים )
|
|