|
|
עמוד:8
הארץ , לפני שהותיר כה האדם את רישומו . שכן מעטות הן הארצות שתולדותיה ! שזורות כתולדותיה מאורעות ונפתולים , מעשי הוד , גבורה ואכזריות , הרס , שיקום ותחייה . בשטח זה המגשר בין היבשות נוצר והתגבש עם , שרק קיומו המופלא ויצירתו התרבותית הס המקנים לארץ ישראל משמעות מעבר לקיומה הגיאוגראפי . אין עוד אח ורע בתולדות העמים לחיזיון המופלא הזה , שתולדות שבטים שהתנחלו בארץ והיו לעם ולמדינה ייהפכו לחלק ממורשתו של עולם תרבותי שלם . אלף שנים וכמחצית האלף רשמו כל עמי המערב את תולדות ארץ ישראל ואת תולדות עם ישראל , את פרקי הבריאה וסיפורי התורה , הספרים ההיסטוריים ודברי נביאי ישראל כפרק בראשית בתולדותיהם ובתולדות האנושות כולה . ואין עוד אח ורע לכך שאומה קטנה , שיצירתה נוצרה על אדמת הארץ ונושמת את ריחה וצבעיה , תטביע את חותמה על כל מה שמכונה "תרבות העולם המערבי" — בהגות ובדת , בספרות ובאמנות — בעוד שתרומתה הייחודית לתרבות החומרית צנועה למדי . הזיקה בין טבע הארץ ותולדות העמים שהשתכנו בה , כין הבריאה הראשונית ובין מעשי ידי אדם וילידי רוחו — אינה חד סטרית : המופלא שבאדם מעצב את סביבתו לא פחות משסביבתו מעצבת את קיומו . הקשר שבין אדם ואדמתו הוא אחד מסודות ההוויה . התרבויות המופלאות של הארצות שכנותינו הוגדרו כתרבויות נהר , שבהן תלוי קיומו של האדם בשליטתו במימיו הזורמים . כך היה הדבר בפרוזדור הארוך והמוריק של יאור מצרים ובמרחביה הפתוחים של ארץ שני הנהרות . המים , ויסותס , אגירתם והטייתם לפי צורכי השעה הם שקבעו את מהלך ההיסטוריה , את המשטר החברתי ואת אופיים של המגעים עם העמים שמחוץ לתחומי השטח המופרה במימי הנהרות . גס תפיסת האלוהות והיחס בין אדם לאלוהיו עוצבו על פי נופי המיס והיבשה . ארץ ישראל על חמשת חלקיה — חוף הים , השפלה , ההר , בקעת הירדן ושטחי עבר הירדן במזרח — שטחים פתוחים להשפעות מצפון ומדרום , מפיניקיה ומארץ הנהריים מכאן וממצרים מכאן , היתה פתוחה מצד חופיה גם לאיי הים ולמרכזים הים תיכוניים , לאתונה ולרומא , שעתידות היו להטביע את חותמן על תרבות העולם המערבי כולו , וגס לארצות הדרום שמעבר למפרץ אילת , לאופיר ולשבא . לעומתם נמצאו השטחים האחרים , ההרריים והמדברייס , סגורים ומכונסים בתוך עצמם , וקשריהם למדבריות הדרום והמזרח ליכדום בתחומי תרבות אוטונומית שנבנתה על יסודות מקומיים ועצמיים . אבות האומה , שהנחילו את זכרם ומסורתם מדור לדור , ורושמי תולדות האומה ניסו למקם את מוצאה על פני מפת המין האנושי . בכך ביטאו תחושת השתייכות ותחושת עצמאות כאחד , תודעת קשר וקרבה לעמים שסביבם ותודעת ייחוד ועצמאות , המתבטאת בהתנחלות על פי הצו האלוהי . "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים" — ברית עד בין עם ואלוהיו וברית עד בין עם וארצו , ואין שתיהן מתבטלות לעולם . אלוהי האומה ילוונה בכל דברי ימיה , והאומה תשווה בעיני רוחה את אלוהיה הגולה עם עמו 1 הכרת הבעלות המוחלטת על הארץ לא תתרופף אף בתקופת ירידת העם מארצו או הגלייתו ממנה . אף ההיעדרות תיתפס כבעלת משמעות דתית עמוקה , כצו היסטורי של ההשגחה האלוהית , ואילו גאולת האומה והארץ תשתזר בדראמה הקוסמית של קץ הימים . בהכרת עם ישראל נענית אהבת העם לארצו באהבת הארץ לעמה . "מאז יצאנו
|
|