|
|
עמוד:10
10 < ההיסטוריה הפילוסופית כדי להביא את " סופי האדם " בנוסח שלה , את מקרה הגבול שלה , לאחדותו הקלאסית של " האדם / הגבר " . יותר מכול רצתה ואלרי סולאנס להיות סופרת . משלא עלה בידה להפיץ את כתביה , היא רדפה אחר המטונימיוֹת של מטרותיה המוצהרות . אבל כאן אני כבר יורה בצרורות . נשוב אפוא על עקבותינו כדי לתהות על קנקנה של ואלרי סולאנס ועל הלא – מקום שהיא תופסת באופן כה מדויק . ואלרי סולאנס , שאינה בדיוק ייצוגית או נציגה , הייתה רוח רפאים זניחה בשוליה של הכתיבה הקיצונית . הטקסטים שלה היו טעונים קליעי אירוניה ומכוונים אל הממשי . כיוון שהוגבלה אל מחוזות המבע הטפילי , היא אימצה לעצמה את שפתה של הקרצייה והחדירה סוג של דיבור אשר מנוגד לדברי הסתה ומדמה אותם בעת ובעונה אחת . באופן מוזר , הוטל עליה לגלוש על צדו האפל של גל הרס , לפתוח לרווחה מרחבים של עוצמות מבהילות על ידי אמירת דברים שלא ייאמרו , ואז להיעלם תוך כמעט – אשרור פומבי של הדברים שהעזה לומר . היא הייתה על סף כינון ההרמנויטיקה המינית שלה , לפחות במשחקי שפה . אבל סולאנס לא הייתה מכירה בתפקידה — או בהשתתפותה — בשום משחק שפה שמקורו גברי . אולי מועיל להניח שהיא מיקמה את עצמה אל מול דברי ההסתה . כשיצאה במתקפה מילולית , היא הכתה דווקא במקום שבו לא אובחן טרור , או , ליתר דיוק , הטרור שנגדו גייסה את מרכולתה הלשונית לא עורר עד אז כל תשומת לב או התייחסות , ואף לא היה מוכר כלל :
|
|