|
|
עמוד:13
ארץ / טקסט 13 היהודיים לכאורה של האידיאולוגיה הציונית וב"זיקה" היהודית אל הארץ . חשיבות נוספת לגילוי המקורות הנוצריים של הציונות היהודית מצויה בכך שהנצרות נתפסת בעיני היהודים כתורה זרה שאינה יכולה בשום פנים ואופן להתיישב עם היהדות . התנ"ך עמד תמיד בבסיס החינוך היהודי כטקסט קדוש וכמקור לספרות היהודית הענפה . עם זאת, כבר בשלבים מוקדמים של החינוך היהודי הלכה הגמרא ותפסה את המקום הדומיננטי בחינוך זה . הטקסטים שפירשו את המקרא נעשו למקודשים בזכות עצמם . התנ"ך ללא מפרשיו הרבניים לא עמד בפני עצמו במסורת היהודית, אשר אף דחתה תורות ) שומרונים, קראים ( שנשענו על המקרא לבדו . "החזרה לתנ"ך" כפי שמוכרת לנו בשיח הציוני ובחינוך הציוני היא רעיון פרוטסטנטי . במאבקם של הרפורמיסטים בכנסייה הקתולית היה עליהם להיפטר ממסורת פרשנית של מאות שנים . הרפורמיסטים חזרו אל הביבלייה, "גילו אותה מחדש" והפכו אותה לטקסט המקודש היחיד של דתם . יתרה מזאת, הביבלייה באירופה ובאמריקה נעשתה לטקסט חשוב גם מעבר למשמעותו הדתית, והיה לה מעמד מיוחד כמדריך טיולים לארץ הקודש . התנועה הציונית החילונית "גילתה" את הרעיון בדבר חשיבותו המרחבית – פוליטית של המקרא בטקסטים פרוטסטנטיים וניכסה אותו לעצמה . במסורות יהודיות ההקשרים המוסריים שבמקרא אקטואליים בכל זמן . לא כך המקרה עם הקשרים גיאוגרפיים המופיעים בטקסט . עבור הנצרות, האקטואליות של הטקסט המקראי, לרבות האקטואליות של ההקשרים הגיאוגרפיים שבו, הייתה מכשיר תיאולוגי להוכחת אמיתות הביבלייה ולהוכחת צדקת האמונה הנוצרית . הציונות ניכסה את המכשיר התיאולוגי של אקטואליות ההקשרים הגיאוגרפיים להוכחת הזכות של היהודים המודרניים על הארץ .
|
|