|
|
עמוד:12
21׀ שאלות בסִפרות׀ [ . . . ] הוא התגלגל מן הדרגש ארצה, וכל המבקרים והשומרים באו 2 בריצה והתגודדו סביבו . הוא היה מת . למותו של הסופר בגלל הציור מקביל כישלונו של פרוסט בתיאור הציור . כמעט אין קשר בין המילים המתארות את הציור ובין התמונה של ורמר . הקיר והגגון הם פרט זניח בציור הזה, רק תחילת התיאור . גם תיאור הצבעים הוא גס למדי . הציור אינו מצליח "לעבור" אל הטקסט ; הציור קיים בסיפור כמלבן ריק, בדיוק כמו שהספרים בתוך הציורים, שכמה מהם יוצגו בעמודים הבאים, קיימים כמלבנים ריקים . ניסיון אמִתי לתאר ציור במילים ילמד את הסופר תמיד שהגיע אל קצה גבול יכולת הדיבור שלו, כלומר שיש מֵעֵבֶר לספר עוד דברים רבים שאי אפשר לאומרם . לכן ציורים בסיפורים הם לפעמים אזורים של משבר . ג הצגתי את היחסים בין הציור ובין הספרות כיחסי הייררכיה מתוחים, ואכן יש מסורת ארוכה של דיבור על paragone , השוואה תחרותית 3 אך אין זו הדרךבין האמנויות — בין הספרות או השירה ובין הציור . היחידה לתאר את הדיאלוג בין האמנויות . אפשר להציג כאן את היחס של הספר לציור לא כיחס של תחרות, אלא של השלמה : שהרי הספר בציורים הוא לפעמים אותו דבר סודי, כּמוּס, שהצייר אינו יכול לראות את פנימוֹ, והוא מוּדע לאי-יכולתו זו ואינו מנסה להכחישהּ ; הציור אינו יכול לקרוא את הספר והוא גם אינו יכול לראות את מה שרוחש בתודעת הקורא אותו ברגע הקריאה שהוא לוכד . אין לקריאה נראוּת . כלומר 2 תרגום : רנה קלינוב וז'ולייט חסין, בתוך : ז' חסין, אמנות ויהדות ביצירתו של פרוסט, הקיבוץ המאוחד, ,1994 עמ' 39 . 3 ראו למשל בעברית : לאה דובב, שישה מבטים על ציור-מוזיקה, מוסד ביאליק, 2003 , עמ' 64 - 126 ; אבנר הולצמן, ספרות ואמנות פלסטית, הקיבוץ המאוחד, 1997 .
|
|