|
|
עמוד:10
01׀ שאלות בסִפרות׀ בפרק הזה אתבונן בתמונות של קריאה : בעיקר דיוקנאות של קוראים, ותמונות של ספרים . היה אפשר לדבר על הציורים בסדר כרונולוגי, ולהראות כיצד השתנוּת הקריאה היא במובן מסוים השתנות התרבות האירופית . כיצד הספרים עצמם, כחפָצים, משתנים : בגודלם, למשל . כיצד מעשה הקריאה משתנה : קריאה בישיבה שבשלב מסוים בהיסטוריה נעשית לקריאה בשכיבה ; קריאה בלבוש שנהיית לקריאה בעירום ; קריאה של גברים שנעשית לקריאה של נשים ; קריאת קודש שהופכת לקריאת חולין . היה אפשר לדבר על המעבר מציורים שבהם הקריאה היא לא פחות מהתגלות אלוהית — והספר הוא ספר קודש, לציורים בני זמננו, למשל של הופּר, שבהם קוראים לרוב עיתונים ומגזינים, וכשקוראים ספרים אין בהם שום בשׂורה . כמעט לא אעסוק בכל הנושאים הללו ; אנסה לומר כמה דברים עקרוניים על קריאה ועל ספרים, אבל לא אוכל לדון כאן בהקשר ההיסטורי של כל תמונה, שהוא בוודאי חשוב . ב כל ציור שמתאר קריאה בספר מאפשר דיאלוג בין שתי קריאות : קריאת הציור על ידי המתבונן בגלריה או במוזאון, וקריאת הספר המתרחשת בתוך הציור . במבט ראשון הדיאלוג הזה נראה הייררכי . לצייר קריאה בספר משמע לבסס את עליונות הציור על הספרות . ציור שמציג ספר אומר תמיד : ראו כמה אני, בהיותי ציור, יכול להראות לכם במלבן אחד, ב"דף" אחד ( בד הציור ) , וכמה מעט יכול להראות לכם בבת אחת הספר המצויר . ציורים שמתארים ספרים משתיקים את מה שכתוב בהם, עושים אותם לחפץ דומם, כלומר מערערים את עצם תכלית קיומם, ועל ידי כך יוצרים הייררכיה סמויה בין אמנות הציור לאמנות המילה, הייררכיה שאמנות הציור בראשה . מבחינת הסוגה, ההשתקפות הסימטרית של סוג התמונות שאני מתאר כאן היא אֶקְפְרַסִיס, כלומר ייצוג של אמנות חזותית ביצירת אמנות מילולית ( למשל, תיאורם של כמה משוררים את ציורו של ברויגל "נוף
|
|