|
|
עמוד:10
01׀ פילוסופיה — כפי שלימ דתי את הכלב ש ל י ובפסקאות ובמהלכים מוזיקליים ארוכים ועמוקים יותר של הטקסט . המתמטיקה והפיזיקה, לעומת זאת — אף שלשתיהן יש היסטוריה מרתקת — הן תחומים שאפשר ללמד בלי להזכיר כלל את הרקע שלהם . כדי לחשב שטח של מעגל, לא צריך לדעת שפַּאי חושב לראשונה, בצורה גסה יחסית, על ידי המצרים והבבלים הקדומים, ושהמתמטיקאים הסינים באלף הראשון לספירה שכללו אותו עד לשבע ספרות אחרי הנקודה העשרונית . צריך רק מחשבון . והמשמעות של חוקי התנועה של ניוטון וחשיבותם אינן קשורות בכלל למילים שבאמצעותן הוא ניסח אותם . בפיזיקה האריסטוטלית — על סלידתה מהריק, תפישת התנועה המוטעית שלה, והרעיונות הקוסמולוגיים המוטמעים בה, שלפיהם כדור הארץ ניצב במרכזו של יקום סטטי קפוא המורכב מספֵירות שמימיות קונצנטריות — אין שום תועלת עבור המדעניות והמדענים המודרניים, פרט לכך שהיא גורמת להם לחוש עליונות . ואילו הפילוסופיה משתרעת בין העולמות האלה . אפשר לדון בהשקפותיהם של אפלטון, אריסטו וויטגנשטיין מבלי לצטט אותם ולו פעם אחת . במובן זה, הם כמו ניוטון . אבל לבעיות שמציבה בפנינו הפילוסופיה יש נטייה שלא להיפתר . הן חדשות שתמיד נשארות בכותרות . הפילוסופים המקצועיים של ימינו עדיין עסוקים באריסטו ובדקארט, עדיין מתדיינים עם לוק ובנת'ם, באופן שבו שום מדען בן זמננו לא יעלה בדעתו להתווכח עם ארכימדס או קופרניקוס . ומשום כך ההיסטוריה של הפילוסופיה לעולם אינה חולפת, לעולם אינה נעשית לא רלוונטית . והיא גם סיפור מרתק בפני עצמו . ולכן, בספר זה, אני מנסה ללכוד את אופייה הלַבְּרָדוּדֶלי, המעורב, של הפילוסופיה . בחרתי להציג זאת בפניכם באופן שקורץ להיסטוריה של התחום . הספר בנוי מסדרה של טיולים, המרמזים לנוהג של אריסטו ללמד תוך כדי תנועה — ואכן האסכולה שלו זכתה לתואר פֶּריפָּטֶטית, מהמילה
|
|