|
|
עמוד:13
פתח דבר 13 החיים . במקביל, הן מבליטות את תגובות הנגד האינטואיטיביות לנורמות הממריצות של התרבות הקפיטליסטית העכשווית ולמטרות הנעות שלהן, ומאפשרות להעלות סימני שאלה לגבי ההשתלטות של פעלתנות שאינה יודעת גבול על תחומי האקטיביזם והמאבק . עם זאת, ההרגשות הללו, ככל שהן מאותתות על השחיקה באידיאות של שינוי ושיפור, גם מצביעות על הצורך להסיט את התחכום והברק האנליטיים של התיאוריות הביקורתיות ואת הדחף האקטיביסטי שלהן לאפיקים ישירים והחלטיים פחות . הספר מסתמך על זרמים במחשבה הקווירית, במחשבה הפמיניסטית ובמה שמכונה תיאוריית האָפקט שמבצעים את ההסטה הזאת, ומציג את התובנות שעומדות מאחוריה . הוא מראה כיצד הרגישויות שהזרמים הללו פיתחו, ובראשן הרגישות להרגשות, מאפשרות לעבור מהמשימה המוכרת של המחשבה הביקורתית — תיקון התודעות — להרחבה שלהן . צורת הניתוח שהספר מאמץ מנסה לעשות למחשבה את מה שהיוגה או אימוני הכוח, למשל, מבקשים לעשות לגוף : לפתח גמישות, להגדיל את טווחי התנועה, לחזק את השריר ולהתנסות בנשיאה בריאה של משקלים כבדים . בדיבור הרווח, משפט שנפתח בביטוי "בתיאוריה" הוא משפט שמסתיים ב"אבל", שמבהיר ללא שהות כי אין בה ערך מעשי . אבל כמו פרקטיקות רבות אחרות שיש הסכמה על התועלת שבהן, גם המחשבה התיאורטית-ביקורתית היא התנסות חזרתית ותובענית שאמורה לפתח יכולות לאורך זמן — ולא להציע פתרונות מיידיים או תשובות מן המוכן . התפקיד המרכזי שהיא מזוהה איתו, ושאותו היא ממלאת בהצלחה, הוא פיתוח של חשד פוליטי בריא . בעיניי, היום יותר מתמיד, מחשבה שמלמדת איך להשתחרר מהצורך למצוא עיגון ביסודות ראשוניים ומהנטייה לחפש את התכליתי והמובהק יכולה לעשות יותר . דרכי ההתבוננות ששכללה יכולות לעזור בבניית העמידות שנחוצה לנו וביצירה של הרגלים מנטליים שיאפשרו לחצות זמנים משבריים בכבוד ובאומץ . ספר זה נעזר במחשבה המרווחת והנדיבה של לא מעט אנשים ונשים . אני מודה ליואב קני, לגליה פלוטקין עמרמי, ליובל קרמניצר, למירב אמיר, לרותי גינזבורג ולעדי אופיר שקראו חלקים מכתב היד בשלבים שונים של הכתיבה . אני אסירת תודה לשאול סתר ולרות פרסר על הקריאה המעמיקה והקפדנית של כתב היד כולו ועל ההערות
|
|