|
|
עמוד:9
פתח דבר 9 מכל מקום, שאלתה של כהן ממשיכה להדהד : האומנם מי שעלה על דוכן העדים, יהיה מי שיהיה, כשל בעדותו ? או שמא, כפי שפלמן טוענת, לא זו בלבד שק . צטניק העיד, אלא שהוא הגדיר מחדש עדות מהי ? שכן לדבריה בקובץ זה : שתיקתו המשפטית של ק . צטניק — אי-היכולת שלו לגולל את סיפורו במשפט — היא חלק מחוסר היכולת לספר הטמונה בליבו של המשפט ומגלמת את ייחודו ההיסטורי [ . . . ] עדותו של ק . צטניק אינה רק מספרת פשוט על אודות אי המסוגלות לספר : היא מבטאת אותה בצורה דרמטית, הלכה למעשה, על ידי התעלפותו ולתוך האילמות של אבדן הכרה . כך או כך, התעלפותו על דוכן העדים הפכה אותו לסמל ; הנפיל שחזר-לא-חזר מאושוויץ . במילותיו של המשורר חיים גורי בספרו מול תא הזכוכית : קרה כאן הבלתי-נמנע . נסיונו הנואש [ של ק . צטניק ] לחרוג מהערוץ המשפטי ולשוב אל כוכב-האפר כדי להביאו אלינו, היה נסיון איום מדי עבורו . הוא נשבר . אחרים דיברו כאן ימים על ימים וסיפרו, איש איש את סיפורו, עולים מלמטה אל ההיקף ואל הגובה . הוא ניסה לצאת מתוך ההכללה הממצה, ניסה להגדיר, כנפיל, את מהות העולם ההוא . הוא הקדים את המאוחר . הוא ניסה למצוא את הדרך הקצרה ביותר בין שתי הפלאנטות, אשר ביניהן עברו חייו [ . . . ] או אולי ראה פתאום את אייכמן ונוצר בנפשו קצר, המכבה את כל האורות . בעצם אמר את הכל . 1 כל שעתיד היה לומר לאחר מכן, היה, מסתבר, פירוט יתר . אי-אפשר להבין את חשיבותו של הרגע הזה מבלי לומר משהו על מקומו של ק . צטניק בשיח השואה באותן שנים בארץ . ק . צטניק הפך עד אז במדינת ישראל הצעירה לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם השואה . ספרו של ק . צטניק, סלמנדרה, שהחל להיכתב כבר בשנת 1945 במסלול הבריחה מבנדין לרומניה, ומשם לטרוויזיו ( Tarvisio ) בצפון איטליה, והתפרסם בארץ בשנת ,1946 הוא 1 חיים גורי, מול תא הזכוכית : משפט ירושלים, תל אביב : הקיבוץ המאוחד ולמרחב, ,1962 עמ' 124 .
|
|