|
|
עמוד:10
10 נימר מורקוס שאעשה מעשים המביאים תועלת לכול . כך הייתי דן עם עצמי כל אימת שהתפתיתי להקדיש זמן למה שנראה בעיניי מותרות . כאשר יכולת כתיבתי הייתה מפותחת דיה, באו עלינו ימים שלא היה טעם לכתוב בהם, אלא אם כן שימשה הכתיבה כלי למאבק על ההווה המאוים שלנו ולהבטחת עתידנו, שהיה אפוף סימני שאלה, וזאת עשיתי בשארית חיי . האם אני מתחרט על כך היום ? לא, אינני מתחרט . אילו הייתי יכול להתחיל את חיי מחדש ובאותם תנאים שחייתי בהם, הייתי חוזר על כל מה שעשיתי והאמנתי בו . אם אני מצטער על משהו, הרי זה על כך שלא היה ביכולתי להעניק יותר . אל תצפי ממני אפוא ליומן מסודר עם ימים ועם תאריכים . מה שאני כותב עכשיו כדי להשאירו לך ולילדייך – נכדיי הוא מקצת ממה שנאגר בזיכרוני במשך שבעה עשורים במאה העשרים, שבתחילת שנות השלושים שלה החלו חיי . מן הסתם תגלי שאני כותב על עצמי, אך זוהי איננה מטרת כתיבתי . את גם תגלי שבמקומות רבים אני מספר על אנשים מסוימים, אך גם זו איננה מטרתה . אינני מספר על עצמי ועל אותם אנשים אלא כמודלים בחיים שחייתי אותם, ושכמוני חיו אותם אלפים אחרים, שסבלו כפי שסבלתי אני ואף יותר . כולי תקווה שאת וילדייך תצאו נשכרים מחוויות החיים שעברנו, שהרי על יסודות העבר קם ההווה, ועל יסודות העבר וההווה יקום העתיד . מדוע אפוא עליכם לסבול כפי שסבלנו אנחנו, והרי אתם חיים בתקופה שונה מזו שחיינו בה ? * * * אינני זוכר בן כמה הייתי כאשר זיכרון הילדות שלי החל להיות מודע לנעשה סביבי ולרשום . שנתיים . . . אולי שלוש, או ארבע . . . אולם השירה
|
|