|
|
עמוד:13
חזק מהשכחה 13 לאמי היו שלוש אחיות שגרו בכפר שלנו . גם אביה, סבי חנא, ואמה, סבתי רוג'ינה, גרו בכפר . הם התגוררו בו לבדם, שכן שני אחיה, שלא הכרתי, היגרו כאחיו של אבי לברזיל בימי שלטון התורכים . הם התכתבו כל העת עם סבי, אביהם, אשר היה זה שעודד אותם להגר, שכן פחד שיגויסו לצבא התורכי . הגעגועים לבניהם הרחוקים העיבו על חייהם של סבי וסבתי . מגורינו, אנו, הנכדים משתי בנותיהם הגדולות, בכפר, וביקורינו התכופים בביתם, וכן מכתבי הבנים שהגיעו מברזיל, לא הקלו בהרבה על סבלם . אף הם היו כענף שנכרת מעץ, ללא שארי בשר בכפר . לא הִכרתי אבות במשפחה מדורות רחוקים יותר מזה של סבי, אביו של אבי, וליתר דיוק הוא לא סיפר לי עליהם מאומה . לא היה לו אילן יוחסין להתפאר בו כלבני החמולות הגדולות בכפרנו . הוא נהג לחזור ולצטט בית משיר ששיננו באוזניו בבית הספר אל – מוסקובּיה בכפר, שבו למד תקופה קצרה : " י י ח ו ס ו ש ל ה ג ב ר ב ה י ש ג י ו " . האם מפני שהאמין בכך לא דאג לספר לנו על ייחוסו, או ליתר דיוק על ייחוסו של אביו ? האמת היא שברבות הימים אני חרתּי משפט זה על דגלי והאמנתי בו, שהרי במה תועיל לאנשים הכרת ייחוסי ? האם מעשיי לא חשובים יותר ? ונאמר שאבותיי הם נצר לשושלות של רמי מעלה, כפי שנהגו אחדים להתפאר, איזה ערך יש לכך אם מעשיי נקלים ומזיקים ? כאשר הגעתי לגיל בגרות נודע לי שסבי, סבתי ואבי סבי מצד אמי, הגיעו מאל – כּופייר, כפר לבנוני השוכן למרגלותיו הצפוניים של הר החרמון, בקצה הדרומי של ואדי אל – תים . הם היגרו לגליל בימי "מרד השישים" במאה התשע – עשרה בלבנון, אותו מרד שהאנגלים והצרפתים הפכו למלחמה עדתית, אף כי בתחילתו היה מרד של הפלאחים בשיח'ים הפאודלים ובעריצותם . במנוסתם אל הגליל הגיעו אל הכפר ג'וליס הסמוך לכפרנו והתיישבו בו . מה שמפליא הוא שכל תושבי הכפר הזה הם בני העדה הדרוזית שידוע היה כי נלחמה בעדתם בלבנון, ועם זאת, במשך
|
|